חיי תלמיד בשנת 2400

  בבוקר שרבי וחם פקחתי את עיני בבהלה לקול ששמעתי. הייתה מן אווירה מוזרה וחשוכה הזזתי את הוילון ופתחתי את החלון ולפתע אני רואה עולם שונה ומוזר כזה שאני לא רגיל לראות. כל הסביבה הפכה להיות דיגיטלית אלקטרונית וממוחשבת.

אני רואה מן רובוטים שמנקים את הרחוב, רובוטים שמוכרים בחנויות,ורובוטים שבונם ביניינים שיפשפתי את עיני כדי לוודא שמה שרואות העיניים שלי זה לא מן חלום הזוי,ולמעשה לא.

זו היא המציאות החדשה של 2400.

התלבשתי נורא מהר התארגנתי לבית הספר, ומיהרתי לרדת לסלון לשאול את אימי אם היא מודעת לכך.

בעודי יורד במדרגות אני רואה מן מכונות חדישות כאלה שמכינות לנו אוכל, ומנקות את הבית.

שאלתי את אימי אם ישלה לתת לי הסבר הגיוני לכל מה שקורה כאן.

היא הושיבה אותי על הספה ואמרה לי : ” בני זוהי המציאות שלנו, הטכנולוגיה משתלטת על חיינו.”

הייתי קצת בהלם ממה שמתרחש מסביב אבל המשכתי כרגיל.

אכלתי קצת ממה שהמכונה הכינה לי ארוחת בוקר ויצאתי לעבר ההסעה של בית ספר.

חיכיתי יחד עם עוד ילדים מהבית ספר שלי ופתאום מגיע אלינו מן אוטובוס ענק ומשוכלל עם רחפני ענק ומסכים.

ונחשו מה עוד ?

לתחבורה של שנת 2400 אין צורך בנהג שיסיע את הנוסעים, אלא הכלי תחבורה נוסע בפקודת בני האדם ולא זקוק לנהג.

התיישבתי על הכיסא האלקטרוני המוזר הזה והתחילה לדבר אליי אישה מאיזה רמקול קטן ולא ברור שאיחלה לי נסיעה טובה.

למרות כל הדברים “המוזרים” שראיתי עד עכשיו ניסיתי להמשיך ברגיל כי זה היה ברור לי שלא יחדשו משהו בבית הספר בזמן כה קצר.

בכניסה לבית הספר חיכה לנו משהו שלא ציפינו לו.

מכונות משוכללות כאלו שמדפיסות לנו דפי עבודה, ורובוט נחמד שעומד בכניסה ומאחל לכולנו בוקר טוב,ויום טוב.

הכל נראה אלקטרוני, כיתות ממוחשבות ואפילו אין מורים.

אני חושב שמאוד יעניין אתכם איך יתנהל בית הספר ללא מורים, אז אני אספר לכם בדיוק מה שהולך לקרות ואיך יראו חיי תמיד בשנת 2400.

כל תלמיד יושב בכיסא משלו, עם מחשב נייד מחובר לאזניות ושם אנו שומעים את השיעור הנלמד מן איזה אישה ממוחשבת שמסבירה לנו על החומר הנלמד.

מצד אחד זו מציאות קצת מעניינת שאנחנו לא רגילים לה, מצד שני המציאות הזו לקחה לבני אדם את מקום עבודתם ופרנסתם.

אני מאוד מקווה שידאגו לפרנסה של שאר בני האדם גם, ולא רק אלו שעובדים במפעלים למחשוב יקבלו משכורות מידי חודש.

המשכנו את יום הלימודים, וצלצול להפסקה ירדתי למטה לבדוק מה קורה עם הקפיטריה ולמעשה, אפילו יותר טוב ממה שהיה. הכל נראה יותר מסודר מבלי שילדים ידחפו בדוכן ויצעקו למוכר אחד מסכן, כולם עומדים לאוכל שהם רוצים והוא מגיע להם תוך דקה דרך המכונה.

השעה 13:25 תם יום הלימודים, וחיכינו להסעה שתיקח אותנו הבייתה.

חזרתי הבייתה מבית הספר וראיתי שכבר הספיקו להתקין לנו דברים נוספים וחדשים בבית.

בכניסתי לבית הוא מזהה את הדיירים, האורחים, או זרים. מסגל את תנאי הבית לנמצאים בו, על פי צרכיהם האינדוודואליים, אולי באופן ביומטרי, אולי בעזרת טמפרטורת הגוף או אולי בעזרת קריאת פעימות הלב שלנו.

עליתי לחדרי למעלה והבנתי שבשנת 2400 כבר לא זקוקים לספרים, או הרצאות פשוט לומדים הכל דרך המחשב והאינטרנט.

רובוט הבית שלנו עלה למעלה זרק את ספרי הלימוד שלי, פתח לי את המחשב ואמר לי לעשות את השיעורים של יום ראשון.

בעודי לומד דרך האינטרנט והמחשב יושבת אישה ממוחשבת מקריאה ומסבירה לי את החומר שלמדנו ביום ראשון, ועל פיו נותנת לי שיעורי בית להגיש ליום למחרת.

בשנת 2400 אין יותר להגיש עבודות מודפסות או בכתב יד בקלסרים, היום הכל נשלח אוטומטית למורה הממוחשבת שלי שאיתה אני לומד.

חיי התלמיד ב2400 שונים בהרבה מחיי תלמיד בשנת 2016 ולפני.

אני מנסה להתרגל לשגרה הזאת,ומנסה להמשיך כאילו הכל רגיל ולא לוקח הכל קשה מידי.

אז הינה קוראים יקרים, זוהי המציאות החדשה של העולם שלנו, הרובוטים השתלטו עלינו שכבר לא נשארו בני אדם, הם לקחו לנו הכל את כל כישרונותינו ועבודתנו למרות שלפעמים זה יכול להיות טוב אבל מצד שני נורא משעמם ומתסכל.

אז ברוכים הבאים לעתיד!