יומו של נזיר

אמי היקרה,

מכתב זה נועד לספר לך על מהו המנזר, אילו סוגי התנזרות יש, מה אני לוקח על עצמי בתור נזיר, ואיך עבר עלי היום.

ראשית אספר לך מהו המנזר- המנזר הוא בית משכנם של נזירים, כמוני. הנזירים הם אנשי דת שנטלו על עצמם נדרי התנזרות, בנוסף הנזירים כפופים לתקנון הנזורה. המנזר הוא מקום ללימוד רוחניות וסגפנות והמנזר נמצא תחת ניהולו של אב המנזר.

עכשיו לנושא השני שהוא נדרי ההתנזרות. הנדרים הם צייתנות, כלומר לציית לאחראים עלינו הנזירים, למשל אב המנזר האחראי על המנזר והנזירים החיים בו. לפעמים אני שומע נזירים אחרים השואלים אחד לדעת השני בקשר להאם אנחנו צריכים, בתור אנשים בוגרים להיות תחת ניהול של אב המנזר. אני לא מתערב בשיחתם, אך לדעתי צריך להיות אב מנזר, כדי שיהיה מנהיג שידאג שיהיה סדר במנזר, שלא יהיה בלאגן, וכדי שיהיה מי שידאג שכל אחד מבצע את תפקידו ופועל לפי החוקים.  הנדר השני הוא צניעות, שמשמעות נדר זה היא שעלי ועל כל שאר הנזירים להימנע מדברים חומריים ולשמור על חיים צנועים. לפעמים לפני שאני הולך לישון אני שואל את עצמי האם הייתי צנוע היום, האם לא התנשאתי מעל אחד הנזירים, האם לא התרברבתי והאם לא הייתי יהיר, אני משקיע זמן בחשבון נפש עם עצמי כדי לראות את מה אני עוד יכול לשפר. והנדר האחרון הוא פרישות, נדר זה אוסר עלינו להביא ילדים ולהתחייב למשפחה. אני חושב שנדר זה הכרחי כיוון שאנו מחויבים להשקיע את זמננו בעבודת האל ולא בדאגה למשפחותינו, נשותינו וילדינו.

בנוסף לנדרים, בתור נזיר אני לוקח על עצמי להיות תמיד בשליטה עצמית על מנת להימנע מפיתויים, לא לשפוט אנשים, לשמור על טוהר, שמירת מצוות האל ואהבת האל, קריאה בכתבי הקודש, לשמור על כנות ויושרה, להיות נכון לבצע עבודה פיזית, לרדוף שלום וכמובן לעזור לקהילה ולתרום לה. אומנם קצת קשה לזכור את כל שעליי לעשות, אבל מכיוון שבילדותי חינכת אותי כיצד להתנהג טוב, להיות טוב לאחרים ולחשוב על הכלל ולא רק על עצמי אני מסוגל לשמור על חובותיי בלי לזכור אותן ועל כך אני מודה לך, על החינוך שהענקת לי.

עוד דבר שברצוני לספר לך הוא שיש שלושה סוגי נזורה- הסוג של נזורה, שבו אני נמצא הוא קוינוביון, הנזירים חיים חיי שיתוף ומצייתים לאב המנזר. בחרתי בסוג נזורה זה מכיוון שאני מעדיף לבלות את חיי עם עוד אנשים סביבי, ולא לבד באופן מוחלט. בנוסף אני אוהב להתחלק, לחיות בשיתוף כי זה עושה לי הרגשה טובה. כיוון שאין הרבה ששייך לי אני מרגיש פחות חומרי, והרי זאת המטרה, לחיות בצניעות כדי להתמקד בעבודת האל, ולא להתמקד בדברים החומריים.

עוד סוג נזורה הוא התבודדות, בו כל נזיר חי חיי פרישות לבדו והוא מגיע למצב של שלווה נפשית והרגעות. כשהוא מגיע למצב זה עליו לעסוק בהתבוננות פנימית- האם חטא ואם כן כיצד לשפר את מעשיו, ומה עליו לעשות כדי לשמור על טוהר וקדושה. אני הכי פחות מתחבר לסוג נזורה זה מכיוון שאני לא מסוגל לדמיין את עצמי חיי לבד לגמרי, בלי לראות אנשים מסביבי. אני לא מסוגל לא להיות מוקף בחברה. הפן שאליו אני כן מתחבר הוא ההתבוננות הפנימית, חשבון הנפש והרצון לשמור על טוהר וקדושה.

והסוג האחרון של הנזורה שהוא לאורה, בו כל נזיר חי לבדו במהלך השבוע והנזירים נפגשים במקום אחד בסוף השבוע, כלומר ימי שבת וראשון לצורך תפילה, ארוחות משותפות והסדרת חיי העבודה. אני מעריך את סוג נזורה כיוון שממנו התפתח הקוינוביון. מה שאני אוהב בסוג נזורה זה הוא שבסופי השבוע נפגשים הנזירים לתפילה, ארוחה והסדרת חיי העבודה, זה מעין מפגש חברתי. ושוב הדבר שבגללו לא בחרתי להיות נזיר בסוג נזורה זה הוא הפן שבו חיים לבד, אין אנשים אחרים שמקיפים אותך.

כעת אספר לך איך עבר עלי היום במנזר שבו אני נמצא. המנזר הוא בית תמחוי ואנחנו עוזרים לנזקקים.

יומי התחיל כאשר קמתי בבוקר עם הזריחה וישר התחלתי לעבוד, אני עובד את האדמה, היום עבדתי בשדה הגזרים, עוד דברים שאנחנו מגדלים הם עגבניות, מלפפונים, חסה, תפוחי אדמה וחיטה. מהחיטה אנחנו מכינים לחם, שאותו אחר כך אנחנו מחלקים.

במנזר, אנחנו שומרים על סדר יום קבוע, על שגרה קבועה ואסור לנו להתבטל מכיוון שחוסר מעש הוא האויב, אנחנו צריכים להיות חרוצים, כמו שלימדת אותי.

את האוכל שאנחנו מגדלים אנו מחלקים לנזקקים. את עבודה זאת אני עושה במשך ארבע שעות. היום בעת חלוקת המזון שני גברים רבו ליד העגבניות, כל אחד רצה את העגבנייה שנראתה לו הכי טוב וזה הוביל למריבה. מיד כשראיתי אותם רבים אמרתי להם שאין צורך לנהוג באלימות וכל שעליהם לעשות הוא ליישב את המחלוקת בדיבור. עוד הוספתי בדבריי שיש מספיק עגבניות לכולם, ואין צורך לריב. שניהם נרגעו, השלימו וכל אחד יצא מרוצה. אני שמח שאף אחד לא נפגע. מזל ששמתי לב לכך לפני שמישהו נפצע, והיה ביכולתי לעצור את המריבה בזמן.

בנוסף ראיתי איש מבוגר, הוא נראה מאוד רעב, הוא הלך בקושי, והתבייש להיכנס למנזר ולקחת אוכל. אני מניח שהוא התבייש שיראו אותו כך ולא רצה שירחמו עליו. אז לקחתי בדיסקרטיות מספר ירקות מכל סוג, לקחתי מספר פרוסות לחם שהכנו מהחיטה והבאתי לו כשאף אחד לא ראה. הוא הודה לי מאוד, ופניו היו קורנות מאושר. אני תמיד שמח לעזור, בגלל זה הגעתי והצטרפתי למנזר הזה.

אני שמח שאני עושה עבודה זאת מכיוון שכך אנחנו תורמים לחברה ודואגים לאנשים נזקקים, שבלעדינו היו גוועים ברעב.

מכיוון שהעבודה בשדה מאוד מעייפת, לאחר העבודה אני נח, אוכל ארוחת צהריים ואוזר כוחות לקראת העבודה הבאה.

מיד לאחר המנוחה קוראים כתבי קודש למשך שעתיים. אני מאוד אוהב לקרוא, אני מרגיש שזה מקרב אותי מאוד לאל.

בשעות אחר הצהריים אני מעתיק את כתבי הקודש, עבודה זו קשה ומייגעת, אני צריך לשמור על כתב ברור ויפה ואף לעטר את האותיות ואם יש לי ולו טעות אחת אני צריך להתחיל מההתחלה. הרבה פעמים זה מייאש, אבל עבודה זו קלה יחסית לעבודה בשדה כי מבצעים אותה במקום סגור ולא תחת השמש, אך בימים קרים האולם בו כותבים מאוד קר, דבר המקשה על הכתיבה מכיוון שבעקבות החשיפה הממושכת לקור האצבעות מתחילות לכאוב. בנוסף עבודה זו צורכת הרבה סבלנות. אחר כך נותנים לנו לנוח ואנחנו אוזרים כוחות ללכת לתפילה.

פרט שחשוב לי להזכיר הוא שעוד מספר ימים יום ראשון וזה הוא יום מיוחד. את רוב היום אנו מבלים בקריאת כתבי קודש, פרט לנזירים שנתנו להם עבודות ומשימות.

ביום זה יש גם את טקס המיסה שבו שותים יין ואוכלים לחם קדוש, טקס זה הוא לזכר הסעודה האחרונה של ישו.

עוד דבר שרציתי לספר לך הוא שמכיוון שאנחנו הנזירים חיים בצניעות, אני צריך לבקש את רשות אב המנזר על מנת לשמור מתנות שאני מקבל, ואם ברצוני לתת מתנה לנזיר אחר אני גם צריך לבקש רשות מאב המנזר.

אני אוהב להיות נזיר, אל תדאגי לי, בחרתי בדרך חיים זו ואף אחד לא כפה עליי לעשות זאת, אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך מאוד, ומודה לך על כך שחינכת אותי, וגידלת אותי להיות מי שאני.

בנך, אדריאן