history

מכתב מהנזיר צירבס

.שלום לכולם, אני נזיר במנזר סטלה מאריס

חיי הם הקדשה מלאה לאל ולכתבי הקודש, חיי מסתכמים בתפילה לישון.                                                     כאשר אני מתעורר השכם בבוקר, מן השעה הראשונה ועד השעה הרביעית  אני וחברי הנזירים מבצעים את העבודות הדרושות, למשל, חקלאות, בנייה ומלאכות אחרות.                                                                             מהשעה הרביעית עד השעה השישית אנו מקדישים את זמננו לקריאה.

לאחר השעה השישית, כשסיימנו לאכול ושבענו אנחנו קמים מהשולחן והולכים אל המיטות לישון,

בדממה מוחלטת, מי שמעוניין להמשיך לקרוא יכול, אך באופן שלא יפריע לאחרים.                                         כשנתעורר נאמר את תפילת השעה התשיעית מוקדם, בערך באמצע השעה השמינית.                                     לאחר מכן נמשיך לעבוד לפי הצורך עד תפילה ערבית.                                                                         ככה נמשיך כל יום, כל שבוע, כל חודש, כל השנה. עד מותנו.                                                                 אני יודע שמה שסיפרתי נשמע מאוד לא חביב ולא נחמד,

אבל אני אוהב את זה, לכן אני נשאר בתפקידי כנזיר.

,נדבר בקרוב

.הנזיר צירבס

הנדרים ואורח חיינו כנזירים

אנחנו הנזירים נודרים נדר נזירות הכולל הימנעות מנישואין,

והקדשת עצמינו לאל ולהליכה בדרכי ישו ושליחיו.

אנו, החיים במנזר כפופים בכל לאב המנזר,

שכפוף בעצמו לראש המסדר הכפוף לאפיפיור, ומחויבים לציית לחוקים נוקשים.

אנו נודרים שלא להחזיק רכוש פרטי, מעבר לחפצים אישיים מועטים:

גלימה, ברדס, סכין, מחט, לוח כתיבה וכלי כתיבה.

עלינו להשתתף בתורנויות בעבודות הביתיות של המנזר,

לעסוק בשעות היום בעבודות כפיים שונות ובשעות מסוימות לקרוא את כתבי הקודש.

חיינו צנועים מאוד, מה שמתבטא, למשל, בזה שאנחנו מכינים בעצמנו את מאכלינו.

חלק מרכזי מחיינו כנזירים הוקדש לשימור כתבים עתיקים ולהעתקתם בעידן שלפני המצאת הדפוס.

המנזר שבו אני עובד – “סטלה מאריס”

מנזר סטלה מאריס בשכונת סטלה מאריס שבחיפה הוא מנזר גברים כרמליתי,

והוא משמש כמרכזו העולמי של המסדר.

הבניין בן שלוש הקומות נבנה כחומה בצורה עם פתחים קטנים,

בשל הצורך להתגונן מהתנכלויות.  צורתו של המבנה כשל ריבוע ובחלקו המזרחי חצר פנימית גדולה.

שמו של המנזר ושמה של השכונה בחיפה בה הוא שוכן – “סטלה מאריס” (“Stella Maris”, היינו “כוכב הים” בלטינית) –

הוא אחד מכינויה של מרים, אם ישו, שבהקשר זה מוצגת כמגוננת על יורדי ים, מלחים ודייגים.

יש הטוענים שהשם הוא שיבוש הביטוי “סטילה מריה”, כלומר “טיפת הים” או “טיפת מרים”,

שכן על פי מסורת כרמליתית מרים וישו עברו במקום.

שמו המלא של המנזר הוא “מנזר גבירתנו מהר הכרמל”,

בדומה לשמו של מנזר הנשים הכרמליתי השוכן בכרמל צרפתי.

מקורות הנזורה הנוצרית

רעיון ההתבודדות והסתגרות נובע מרעיון ההתבוננות הדתית,

מטרתנו להגיע להתחברות עם ההוויה האלוהית וזאת ניתן לעשות רק על ידי הינתקות.

השם לנזיר ולמנזר ברוב השפות נובע מהמילה היוונית μόνος שפירושה לבד או בדד,

והוא מתאר את האנשים מבינינו שבחרו לפרוש מהחברה, להתבודד לצורך עבודת האל.

רעיון הנזורה אינו רעיון נוצרי מקורי אלא התפתח בהדרגה תוך שילוב מסורות של חיי פרישות,

שיתוף וצניעות שהיו נהוגים אצל כתות במזרח התיכון.

כל עוד הייתה נצרות אסורה, ומאמיניה הפכו למרטירים – (הוצאו להורג בגלל האמונה בדתם),

לא הייתה נזורה כי ההקרבה העלית שלנו, כנוצרים, למען אמונתנו הייתה ההפיכה להיות קדוש מעונה.

כאשר אימץ קונסטנטינוס בתחילת המאה הרביעית את הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית,

לא היה יותר צורך הקרבה על ידי מות קדושים (מרטירים).

מי שרצה להקריב מעצמו למען אמונתו פנה לסגפנות והסתפקות במועט, ככה הפכתי לנזיר.