פרחי הבר

לִפְנֵי שָׁנִים לֹא רַבּוֹת הָיָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת מִשְׁפָּחוֹת שְׁלֵמוֹת יוֹצְאוֹת

         לִקְטֹף  פִּרְחֵי בָּר: הַהוֹרִים וְהַיְּלָדִים הָיוּ חוֹזְרִים מִן הַשָּׂדֶה עִם זֵרִים

         עֲנָקִיִים שֶׁל כַּלָּנִיוֹת, רַקָּפוֹת, נַרְקִיסִים אוֹ פְּרָחִים אֲחֵרִים, וּכְכֹל שֶׁהָיָה

         .הַזֵּר גָּדוֹל יוֹתֵר, כֵּן הָיוּ כֻּלָּם שְׂמֵחִים יוֹתֵר

 .פְּרָחִים רַבִּים לֹא הִגִּיעוּ כְּלָל הַבַּיְתָה, כִּי הֻשְׁלְכוּ בַּדֶּרֶךְ

הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁהִרְגִּישׁוּ בַּסַּכָּנָה הַזֹּאת, וְנִסּוּ לְהַסְבִּיר שֶׁאָסוּר לִקְטֹף

פְּרָחִים, אֲבָל לֹא רָצוּ לִּשְׁמֹעַ לָהֶם. אַנְשֵׁי “הַחֶבְרָה לַהֲגַנַּת הַטֶּבַע” הֵבִינוּ,

כִּי עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֹק שֶׁיֶּאֱסֹר קְטִיפַת פְּרָחִים, וְעַד אֲשֶׁר הַמֶּמְשָׁלָה לֹא

תָּקִים רָשׁוּת אֲשֶׁר תּוּכַל לִשְׁמֹר עַל כָּךְ, יִהְיֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהַסְבִּיר אֶת

הדברים.

וּבָאֱמֶת, אַחֲרֵי הַרְבֵּה מַאֲמָצִים חוֹקְקָה הַכְּנֶסֶת לִפְנֵי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה

חֹק לַהֲגָנַת פִּרְחֵי הַבָּר הַמּוּגָנִים. הוּקְמָה “רָשׁוּת שְׁמוּרוֹת הַטֶּבַע”,

וּקְטִיפַת פִּרְחֵי בָּר מוּגָנִים נִהְיְתָה אֲסוּרָה לְפִי הַחֹק.

אָז יָצְאוּ “הַחֶבְרָה לַהֲגַנַּת הַטֶּבַע”, וְ”רָשׁוּת שְׁמוּרוֹת הַטֶּבַע” יַחַד

לִפְעֻלָּה גְּדוֹלָה נֶגֶד קְטִיפַת פְּרָחִים. הִסְבִּירוּ לְמוֹרִים, לְגַנָּנוֹת, לְהוֹרִים וְלִילָדִים

לָמָּה אָסוּר לִקְטֹף פִּרְחֵי בָּר מוּגָנִים, אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִרְאוֹת אוֹתָם גַּם

בְּשָׁנִים הַבָּאוֹת. מִי שֶׁהֵבִין בְּעַצְמוֹ, חָדַל בֶּאֱמֶת לִקְטֹף פִּרְחֵי בָּר

מוּגָנִים. מִי שֶׁלֹּא הֵבִין – הַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ הִסְבִּירוּ לוֹ: יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ

הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהֵבִינוּ הֵיטֵב לָמָּה צָרִיךְ לְהַפְסִיק לִקְטֹף פְּרָחִים. עַל כָּךְ

צָרִיךְ לְהוֹדוֹת לְחֵלֶק מִן הַהוֹרִים, לַגַּנָּנוֹת וְלַמּוֹרִים, אֲבָל קֹדֶם כֹּל –

לַיְּלָדִים עַצְמָם.

אִם יִשְׁאַל מִישֶׁהוּ: מֶה עָשׂוּ הַיְּלָדִים כְּדֵי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה יָפָה

יוֹתֵר? – תּוּכְלוּ לַעֲנוֹת לוֹ: הֵם הִצִּילוּ אֶת פִּרְחֵי הַבַּר!