יאנקו

שוקה

הלכתי לשחק עם חברי. השתוללנו, עברנו בין הבתים ואז ראינו נער נכה. קצת התביישנו. הוא קרא לנו. הוא נראה מגוחך. תלבושת שחורה, על כיסא גלגלים, עם כלוב ותוכי בתוכו. התאפקתי לא לצחוק. ראיתי שגם חברי התאפק אבל בסופו של דבר יצא לנו גיחוך קטן. הוא שאל אותנו אם אנחנו יכולים לשחק איתו שחמט ואמרתי שאני יודע קצת לשחק. שיחקנו כמה משחקים, התחלנו לדבר והושפלתי בהפסדים פעם אחר פעם. רצינו לעבור לשחק במקום אחר וקראנו לו. הוא אמר שהוא לא יכול לבוא כי אמא שלו באה לאסוף אותו עוד מעט. שאלנו אותו: “מה יש לך רק אמא?” והוא ענה “כן”. השתתקנו מבושה. “אבא שלי מת במלחמה” הוא ענה והתחיל לספר לנו על עצמו על איך שהוא עלה ארצה. נהיינו חברים.

ביום אחר באנו לבקרו. שאלנו אותו אם הוא רוצה לבוא לחוף הים. הוא אמר שהוא לא יכול. “אני אמור להישאר בבית” הוא אמר.  “אמא שלי תדאג לי אם לא אהיה פה”. היה לנו רעיון ללכת כשאמו בעבודה, כך היא לא תדאג לשלומו. סחבנו אותו לחוף הים על הכיסא. נראה לי שאנשים צחקו אלינו כי כנראה שנראינו מגוחך. כמה אפילו זרקו אבנים לעברנו אז הלכתי להכות אותם. אחרי זה הגענו לים סוף סוף, אבל הבלגן רק התחיל. אזעקה נשמעה ברקע והחרישה את האוזניים. שחיתי ככל שיכולתי ליאנקו, שניראה רועד ומפוחד וצרח “הם תוקפים, הגרמנים תוקפים!”.

דחפתי את כיסא הגלגלים מהר ככל האפשר. תיאודור (התוכי) כמעט נפל, אבל הצלחתי להרים אותו. הגענו למקלט. יאנקו היה קפוא. תיאודור היה בפניקה ובום, פצצה נפלה ובום, עוד אחת. אחרי שזה נגמר, אמא של יאנקו הגיעה, באה אלי ונתנה לי סטירה. רציתי להחזיר לה אבל התאפקתי והיא לקחה את יאנקו בחזרה הביתה.

למה בחרתי בשוקה? :

כי אני מאוד אוהב לעזור לאחרים כמה שאני יכול ואם הייתי בוחר ביאנקו זה היה צפוי מידיי.