גם בליצה זאתי. פלי!

ביום ב’, כ”ה בכסלו, תשנ”ה, שעה וחצי לאחר ששוחררה יובל בת היומיים ממחלקת יולדות עם אמה, רננה, היא מצאה את עצמה קשורה בכסא תינוק במכונית הסקודה האדומה של הוריה, כאשר ברכב עובד המזגן על חימום, על גג המכונית וחלונותיה ניתך גשם עז בטיפות ענק, וגלגלי המכונית נטועים עמוק בתוך הבוץ, בשולי האפיק של נחל האלה הזורם במרץ.

רק אחרי כשעה, כשאביה, שלמה, חזר מלוכלך כולו בבוץ ורכוב על “כנפו” של טרקטור אדום ישן, נהוג בידי אחד מזקני המושב הסמוך, אדרת, ניתן היה לחלץ את המכונית בה ישבה יובל מהבוץ העמוק בו הייתה נטועה…

כשהיתה בת שנה ורבע, הגיע חג פורים, ובלי תכננה, פתאום גילתה שהיא ופו-הדב הן “נשמות תאומות”

כשהיתה יובל בת 3 ורבע, החליט לבקר אותה, יחד עם כל תושבי ירוחם, “גנרל חורף”. הוא כסא את כל ירוחם בשמיכת שלג לבנה וחגיגית

ובגיל 5 וחצי, הלכה יובלי, כמו גם אחותה הגדולה, לבי”ס “קול יעקב” בירוחם