בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיוּ לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּגָדִים נֶהְדָּרִים… וְְעַל הֶחָזֶה שֶׁלּוֹ הָיָה בֶּגֶד מְיֻחָד שֶׁנִּקְרָא אֵפוֹד, וְעָלָיו הָיָה חֹשֶׁן, וּבוֹ הָיוּ קְבוּעוֹת אַרְבַּע שׁוּרוֹת שֶׁל אֲבָנִים יְקָרוֹת: לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵים-עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶבֶן יְקָרָה מְיֻחֶדֶת.

וְהִנֵּה פַּעַם אַחַת אָבְדָה אֶבֶן יְקָרָה מִבִּגְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. לָקְחוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף רַב וּמַטְבְּעוֹת זָהָב וְהָלְכוּ לִקְנוֹת אֶבֶן יְקָרָה אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ וְשָׁאֲלוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת: “מִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה אֶפְשָׁר לִקְנוֹת אֶבֶן יְקָרָה גְְּדוֹלָה וְיָפָה כְּמוֹ זֹאת שֶׁאָנוּ צְרִיכִים בִּשְׁבִיל בִּגְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל?”
אֲבָל הָאֲנָשִׁים לֹא יָדְעוּ. לְבַסּוֹף פָּגְשׁוּ בְּאִישׁ שֶׁאָמַר לָהֶם: “בָּעִיר אַשְׁקְלוֹן גָּר עוֹבֵד כּוֹכָבִים (נָכְרִי, גּוֹי) עָשִׁיר מְאֹד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ דָּמָא בֶּן נְתִינָה, וְלוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר בְּכָל הָאָרֶץ”.

עָלוּ עַל עֲגָלוֹת עִם הַבְּהֵמוֹת וַיֵּצְאוּ לַדֶּרֶך ,לָעִיר אַשְׁקְלוֹן .
הִגִּיעוּ לַבַּיִת שֶׁל דָּמָא בֶּן נְתִינָה וְדָפְקוּ בַּדֶלֶת. יָצָא דָּמָא וְאָמַר לָהֶם: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל! מָה רְצוֹנְכֶם?”

עָנוּ לוֹ הַחֲכָמִים: “שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֲבָנִים יְקָרוֹת יָפוֹת, וַאֲנַחְנוּ רוֹצִים לִקְנוֹת אֶצְלְךָ בִּשְׁבִיל הַבֶּגֶד שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. הֲתַסְכִּים לִמְכֹּר לָנוּ? הִנֵּה הֵבֵאנוּ אִתָּנוּ מַטְבְּעוֹת זָהָב.
נִתֵּן לְךָ מֵאָה מֵהֶם בְּעַד אֶבֶן יְקָרָה”, וְתֵאֲרוּ לוֹ בְּדִיּוּק לְאֵיזוֹ אֶבֶן הֵם מִתְכַּוְּנִים.

אָמַר דָּמָא בֶּן נְתִינָה: “טוֹב, אֲנִי מַסְכִּים. הִכָּנְסוּ אֵלַי הַבַּיְתָה וְחַכּוּ רֶגַע, וּמִיָּד אָבִיא לָכֶם מָה שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם”.

הָלַךְ דָּמָא לְהָבִיא אֶת הָאֲבָנִים הַיְּקָרוֹת מִן הַתֵּבָה שֶׁבָּהּ שָׁמַר אוֹתָן, וְהִנֵּה הַתֵּבָה סְגוּרָה וְהַמַּפְתְּחוֹת אֵינָם! נִכְנַס דָּמָא לְחֶדֶר אַחֵר לְחַפֵּשׂ אֶת הַמַּפְתְּחוֹת, אֲבָל שָׁם רָאָה כִּי אָבִיו יָשֵׁן עַל הַמִּטָּה וְהַמַּפְתְּחוֹת לַתֵּבָה מוּנָחִים תַּחַת הַכַּר שֶׁלּוֹ! חָשַׁב דָּמָא בֶּן נְתִינָה: “אִם אוֹצִיא אֶת הַמַּפְתְּחוֹת מִתַּחַת לַכַּר, הֲרֵי יִתְעוֹרֵר אַבָּא וְאוּלַי יִבָּהֵל וְיִצְטַעֵר כַּאֲשֶׁר יִתְעוֹרֵר לְפֶתַע מִשְּׁנָתוֹ הַטּוֹבָה!”

חָזַר אֶל הַחֲכָמִים וְאָמַר לָהֶם: “לֹא אוּכַל לִמְכֹּר לָכֶם אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה, כִּי הַמַּפְתְּחוֹת לַתֵּבָה שֶׁבָּהּ הָאֲבָנִים שְׁמוּרוֹת מוּנָחִים מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל אַבָּא, וְהוּא יָשֵׁן”.

חָשְׁבוּ הַחֲכָמִים שֶׁאוּלַי הוּא אוֹמֵר כָּךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה יוֹתֵר זָהָב תְּמוּרָתָהּ. אָמְרוּ לוֹ: “אִם תִּמְכֹּר לָנוּ אֶת הָאֶבֶן נִתֵּן לְךָ 200 מַטְבְּעוֹת זָהָב בִּמְקוֹם הַמֵּאָה שֶׁהִבְטַחְנוּ”.
עָנָה דָּמָא: “לֹא! אָסוּר לְהָעִיר אֶת אַבָּא!”
אָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים: “אָנוּ זְקוּקִים מְאֹד לָאֶבֶן הַיְּקָרָה. נִתֵּן לְךָ 300 מַטְבְּעוֹת זָהָב”!
לֹא הִסְכִּים דָּמָא בֶּן נְתִינָה. וְאַף כַּאֲשֶׁר הִצִּיעוּ לוֹ 1000 מַטְבְּעוֹת זָהָב לֹא שִׁנָּה אֶת דַּעְתּוֹ אֶלָּא אָמַר: “לֹא אָעִיר אֶת אַבָּא בְּעַד כָּל הַזָּהָב שֶׁבָּעוֹלָם”!
רָאוּ הַחֲכָמִים שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא יִמְכֹּר לָהֶם וְהָלְכוּ מִשָּׁם עֲצוּבִים.

אַחֲרֵי זְמַן קָצָר הִתְעוֹרֵר הָאָב מִשְּׁנָתוֹ. לָקַח דָּמָא אֶת הַמַּפְתְּחוֹת, פָּתַח אֶת הַתֵּבָה,
הוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה שֶׁבִּקְּשׁוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם.
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם וְנָתַן לָהֶם אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה, שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְרָצוּּ לָתֵת לוֹ 1000 מַטְבְּעוֹת זָהָב, כְּפִי שֶׁהִבְטִיחוּ לוֹ בַּסּוֹף, אֲבָל דָּמָא לֹא רָצָה לְקַבֵּל. “תְּנוּ לִי רַק מֵאָה”, אָמַר לָהֶם, “כְּפִי שֶׁהִבְטַחְתֶּם לִי תְּחִלָּה. אֵינִי רוֹצֶה לְהַרְוִיחַ מִזֶּה שֶׁכִּבַּדְתִּי אֶת אַבָּא”!

אָמְרוּ הַחֲכָמִים: “צְאוּ וּרְאוּ אֵיךְ גּוֹי כְּמוֹ דָּמָא בֶּן נְתִינָה מְכַבֵּד אֶת אָבִיו! כַּמָּה אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִמֶּנּוּ. אֲפִלּוּ מִגּוֹי!”

לְאַחַר שָׁנָה נָתַן ה’ לְדָמָא שָׂכָר עַל הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשָׂה, וְנוֹלְדָה לוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה בָּעֵדֶר שֶׁלּוֹ: פָּרָה נְדִירָה מִסּוּג מְיֻחָד שֶׁהָיוּ חַיָּבִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְשָׁוָה כֶּסֶף רַב. שׁוּב בָּאוּ הַחֲכָמִים לְדָמָא וּבִקְּשׁוּ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אֶת הַפָּרָה. אָמַר לָהֶם דָּמָא: “יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעֲבוּר פָּרָה אֲדֻמָּה תְּשַׁלְּמוּ לִי כָּל סְכוּם שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאֲבַקֵּשׁ מִכֶּם. אֲבָל לֹא אֲבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא רַק מָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַרְוִיחַ אַךְ הִפְסַדְתִּי כְּדֵי שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת אַבָּא”, וְשִׁלְּמוּ לוֹ בַּעֲדָהּ אֶת אוֹתוֹ סְכוּם כֶּסֶף שֶׁהִפְסִיד לִפְנֵי שָׁנָה.