עֵץ זַיִת סָב, בָּא בַּיָּמִים,

שׂוֹחַח עִם אֵלָה בְּרוּכַת עֲלוּמִים.

חָלָל גָּדוֹל נִפְעָר בְּגִזְעוֹ,

כְּאִלּוּ בָּקַע מִצַּעַר לִבּוֹ.

שָׁמַט זְרוֹעוֹתָיו, הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ,

וְהֵצֵּר חֲרִישִׁית עַל מַר גּוֹרָלוֹ:

פַּעַם הָיִיתִי מָקוֹר בִּלְעָדִי

לְשֶׁמֶן טָהוֹר, מְשֻׁבָּח, אַגָּדִי.

כַּיּוֹם מִתְחָרִים בִּי אַחַי הַשְּׁמָנִים –

סוֹיָה וְתִירָס וְשֶׁמֶן בָּטְנִים.

בְּשַׁמְנִי מָשַׁח שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד,

סַבּוֹן מֵעֵץ זַיִת כָּל כֶּתֶם הוֹרִיד,

נָתַתִּי מָאוֹר בְּיּוֹם חַג וְעָמָל –

וְעָכְשָׁו עוֹשָׂה זֹאת חֶבְרַת הַחַשְׁמַל!

פַּעַם –  יֵשׁ לֶחֶם וָזַיִת –

יֵשׁ הַכָּל, יֵשׁ שֶׁפַע בְּבַּיִת.

כַּיּוֹם, כְּשֶׁהַבַּיִת מָלֵא מִכָּל טוּב  –

מַרְגִּישׁ אָנֹכִי מְיֻּתָּר, לֹא חָשׁוּב…

מְשִׁיבָה הָאֵלָה: הִתְעוֹדֵד, יְדִידִי!

לַמְרוֹת השִּׁינּוּי –  עוֹדְךָ יִחוּדִי.

אַתָּה אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים

וְאֹרֶךְ חַיֶּיךָ –  מֵאוֹת בַּשָּׁנָיִם.

רֹאשְׁךָ מְעַטֵּר בְּעָלִים מַכְסִיפִים

אֶת אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, אֶת הַר הַזֵּיתִים!

מִתְּקוּפַת הַמִּקְרָא, הַנְּבִיאִים וְהַזֹּהַר:

“זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְּרִי-תֹּאַר”.

תָּמִיד מְהֻדָּר, לֹא עוֹמֵד בַּשַׁלֶּכֶת,

כְּאִלּוּ הַזְּמָן פָּסַק מִלֶּכֶת…