זכויות האדם והאזרח

עיקרון זכויות האדם והאזרח

עיקרון זה מתבסס על תפיסות הומניסטיות הרואות את האדם במרכז ואת מערכת הגומלין בינו לבין המדינה. האדם הוא אוטונומי, עצמאי והוא הבסיס לקיומה של חברה, לכן יש להגן על זכויותיו. זכויות האדם והאזרח מתבססות על רעיון האמנה החברתית והן תנאי לקיומה של חברה דמוקרטית.

אף שלטון לא רשאי לגזול מאדם את זכויותיו והשלטון לא מעריך את אותן זכויות.
ישנם סוגים שונים של זכויות:
זכויות טבעיות, זכויות חברתיות וזכויות מיעוט וקבוצה.

זכויות טבעיות

הזכויות הטבעיות עוסקות בחירותו הפרטית של כל אדם ובהגנתו מעריצות השלטון.
זכויות אלו קיימות לאדם מעצם היותו אינדיבידואל, בעל תבונה ויכולת לנהל את חייו ולקחת אחריות על מעשיו.
זכויות אלו אינן תלויות בשלטון – הוא לא מעניק אותן ואין לו סמכות לקחת אותן.
הזכויות הן:

(1) זכות לחיים וביטחון
קובעת כי לכל אדם יש זכות להגנה מפני פגיעה גופנית או התעללות נפשית.
זכות זו נובעת מההכרה שנטילת חייו של אדם הוא המעשה הבלתי מוסרי ביותר בחברה האנושית.
הממשלה מגנה על זכות זו באמצעות חקיקת חוקים והקמת מוסדות ביטחוניים כמו משטרה וצבא.
הזכות כוללת 2 דברים:

1. הגנה מפני פגיעה גופנית כל שהיא בין שגורמת למוות ובין שלא.
2. זכות לחיות חיים מחוסרי פחד והשפלה הנגרמים על ידי אדם או רשויות השלטון.
חובת כל מדינה להגן על חייהם וביטחונם של אזרחיה מפני גורמים עוינים מתוך ומחוץ למדינה.

(2) זכות לכבוד
מבטאת את ההכרה באנושיותם של בני האדם.
בבסיסה – תחושת הכבוד העצמי והדימוי העצמי של האדם. זכותו של כל אדם לא להיות נתון ליחס משפיל , מפלה ומעליב.
מזכות זו נגזרות 2 זכויות נוספות:
זכות לשם טוב: זכותו של כל אדם שלא יכפישו את שמו ולא יפרסמו עליו דברים מעליבים או שקריים (לא נכונים).
זכות לפרטיות: זכות זו נכללת בכבוד כי יש לה קשר לתחושת הכבוד והדימוי העצמי של האדם.
זכות זו בסיסית ומאפשרת לאדם לחיות את חייו ללא חשיפה, התערבות או חדירה לחייו.
הפגיעה בפרטיות יכולה לבוא לביטוי בכמה דרכים:
– חדירה פיזית למקום הפרטי של האדם.
– פרסום מידע על חייו הפרטיים ו/או על בני משפחתו של אדם ללא רשות.
– פרסום שמו או תמונתו של אדם בניגוד לרצונו.
– איסוף מידע על אדם.

(3) זכות לשוויון
משמעות הזכות היא שקיים שוויון בין בני האדם, מאחר שכל בני האדם נולדו שווים.
במדינה ובחברה יש התייחסות שווה לכל אדם באשר הוא אדם ללא הבדלי דת, גזע, מין, לאום, שפה, השקפת עולם והשקפה פוליטית.
3 סוגי מדיניות:
1. אפליה פסולה: יחס לא שוויוני כלפי בן אדם בהתייחסות לשוני של אדם שלא רלוונטי לנושא המדובר.
למשל, להתייחס לאדם מסוים שונה מאחרים בגלל שהוא יהודי/אתיופי וכו’.
אפליה פסולה אסורה לפי החוק ולא לגיטימית.
2. הבחנה: יחס לא שוויוני כלפי בן אדם במטרה לבחון את הקושי שלו ולעזור לו להתגבר עליו ולהשוות את אותו אדם לאנשים אחרים.
מדיניות זו לגיטימית ומותרת על פי החוק משום שהיא מתייחסת לשוני של בן אדם שרלוונטי לנושא.
3. העדפה מתקנת: יחס לא שוויוני כלפי בן אדם או קבוצה בעלת עדיפות וקבוצות חלשות במטרה לאפשר להם להגיע לשוויון עם כלל האוכלוסייה.
מדיניות זו לגיטימית ומותרת על פי החוק וניתנת לתקופת זמן מוגבלת.

(4) זכות לחירות
מקורה מהתפיסה שבני האדם הם יצורים עצמאיים בעלי תבונה הרוצים לשלוט בחייהם ולכוון אותם על פי רצונם וגם לשאת באחריות לבחירותיהם.
זכותו של כל אדם לחיות כרצונו וכטובתו, כל עוד זה לא פוגע בטובתם של אחרים.

מתוך הזכות לחירות נגזרות מס’ חירויות שונות:
חופש מצפון: לאדם הזכות להחזיק בדעות מסוימות בעיקר בתחום המוסר ממקומות שונים: דתיים, חילוניים, אישיים או חברתיים.
לאדם הזכות לפעול על פי מצפונו ולהתנגד לעשות פעולה המנוגדת למצפונו.
חופש תנועה: זכותו של הפרט לנוע בחופשיות ממקום למקום, לרבות מארץ לארץ.
ניתן להגביל או לצמצם את חופש התנועה של הפרט רק ע”י צו של בית המשפט.
חופש העיסוק: לאדם מותר לעסוק בכל מקצוע אשר יבחר, אלא אם כן הוא פוגע בסביבה. לדוגמה, מכירת נשק/ סמים.
קיימות מעט מאוד הגבלות בחוק לגבי חופש העיסוק או צורך בהתמחות.
חופש ביטוי: החופש של כל אדם לבטא כל רגש, דעה, אמונה והעדפה.
הדרכים לביטוי: חופש היצירה, חופש האמנות, חופש ההפגנה, חופש השביתה וכו’.
חופש ההתאגדות (התארגנות): זכותו של כל אדם להתארגן בקבוצה.
מבחינה אישית זכות זו נובעת מתוך ההכרה שאין לאדם קיום מלא ובעל משמעות ללא קשרים עם זולתו – כיצור חברתי האדם מעדיף להשתייך למסגרת קבוצתית.
באמצעות הקבוצה יכול הפרט להגיע להישגים שלא ניתן להגיע אליהם לבד.
חופש מחשבה: לכל אדם החופש לגבש דעה משל עצמו בכל עניין שירצה גם אם היא נתפסת בידי האחרים כמזיקה ומסוכנת.
חופש זה הוא חופש מוחלט כל עוד אין האדם מבטא את מחשבותיו או עושה מעשים אסורים בהתאם למחשבותיו.
חופש זה הוא תנאי הכרחי לכך שהפרט יהיה אוטונומי, חושב וביקורתי.
חופש הדת: יש בה 2 מרכיבים:
1. חופש דת- זכותו של הפרט לבחור בדת מסוימת, להאמין בה ולקיים את הפולחן, הטקסים, התפילות והמנהגים המתחייבים מהדת.
2. חופש מדת- החופש שלא להאמין, לא לקיים פולחן של דת מסוימת ולא לקבל את התוקף המחייב של הדת.
לא נתון לכפייה דתית.

(5) זכות להליך משפטי הוגן
פירושה הגנה על זכויות האדם מפני פגיעות לא מוצדקות במהלך העמדה לדין.
מטרתה להבטיח שבמסגרת ההליך של העמדה לדין, החל מרגע שאדם נחשד בביצוע עברה ועד להפללתו או לזיכויו, הפגיעה בזכויות של החשוד תהיה מוצדקת ותתבצע רק על פי הכללים והמגבלות הכלולים בחוק.
החוקים:
– אין לערוך חיפוש בביתו של חשוד ללא צו של שופט.
– אין לעצור חשוד מעבר ל-24 שעות מבלי להביאו בפני שופט.
– אין להענישו ללא משפט.
– זכותו של כל אדם לדעת במה הוא הואשם וכל אדם נחשב חף מפשע כל עוד לא האשימו אותו.
– לכל אדם יש זכות לייצוג משפטי ע”י עורך דין מוסמך, אדם יכול לקבל עורך דין מהסנגוריה הציבורית במקום.
– המשפט נערך בדלתיים פתוחות.
– השופט לא יהיה תלוי בשום גורם בכדי להבטיח צדק.

(6) זכות לקניין
הזכות לקניין (רכוש) היא זכות בסיסית של האדם בהיותו אדם.
לאדם מותר לצבור לעצמו רכוש ללא סכנה שרכושו ייגזל ממנו.
לאדם מותר להחזיק ברכוש פרטי וליהנות ממנו ללא התערבותם של אחרים.
אסור להיכנס לשטח הנתון בבעלות פרטית ללא רשות הבעלים, אין להפריע לאדם להשתמש בנכסיו כרצונו.

ישנם 2 סוגי קניין:
1. קניין חומרי: כולל רכוש כגון קרקעות, בית, דירה, רכב וכו”)
2. קניין רוחני: המצאות, הפקת מוסיקה, תכנות מחשב, משחקים, מחקרים, שירים, רעיונות, פטנטים וכו”)

זכויות חברתיות
זכויות חברתיות הן זכויות יסוד בדמוקרטיה, חלק מזכויות האדם והאזרח ועקרונות המשטר הדמוקרטי אך הן אינן חלק מהזכויות הטבעיות וכל מדינה מחליטה אילו זכויות חברתיות היא מעניקה לאזרחים שלה. (זכויות בעלי אופי כלכלי)
מטרת הזכויות החברתיות היא להבטיח לכל אדם תנאים מינימליים של קיום חומרי ונפשי, שיאפשרו לו לחיות בכבוד.
הערות:
1. זכויות חברתיות הן זכויות המוענקות על ידי המדינה ליחיד כאזרח.
2. זכויות חברתיות הן אינן חלק מן הזכויות הטבעיות ולכן המדינה יכולה לשנות ולבטל אותן.
3. לכל מדינה יש את הזכות להפעיל שיקול דעת בקביעת ומתן השירותים הנובעים מן הזכויות החברתיות.
הזכויות הן:

(1) הזכות לדיור
הזכות לדיור קובעת כי לכל אדם יש את הזכות למגורים נאותים ולקורת גג מעל לראשו.
המדינה יכולה להבטיח את הזכות לדיור בדרכים שונות כמו דיור ציבורי, מתן הלוואות ומשכנתאות מוזלות, מימון בנייה וכו’.

(2) הזכות לטיפול רפואי

לכל אדם יש את הזכות לחיות חיים בריאים ולקבל טיפול רפואי הולם, המדינה אחראית לספק לאזרחים שלה שירותי בריאות ולהבטיח כי יקבלו את הטיפול הדרוש להם.
המדינה מבטיחה את הזכות לטיפול רפואי על ידי ביטוח בריאות ממלכתי שמבטיח טיפול רפואי גם למי שאין לו יכולת לשלם בעבורו.

(3) זכויות עובדים ותנאי העסקה

זכויות עובדים ותנאי העסקה מתייחסות אל היבטים שונים של העסקה של עובדים ובהם שכר מינימום, תנאי עבודה נאותים, הגבלת מספר שעות העבודה, הבטחת שכר שווה עבור עבודה שווה.
זכויות אלו כוללות בין היתר גם את הזכות לחופש השביתה.

(4) הזכות לרמת חיים

הזכות לרמת חיים היא הזכות לחיות ברמה קיום סבירה המהווה את המינימום לקיומו של האדם בהתאם לסטנדרט שהמדינה קובעת.
הזכות לרמת חיים יכולה להיות מובטחת על ידי מימון של המדינה של מוצרי יסוד, קצבאות רווחה כמו השלמת הכנסה, קצבת ילדים, קצבת זקנה, דמי אבטלה ועוד.

(5) הזכות לחינוך

הזכות לחינוך קובעת כי למדינה יש אחריות להבטיח כי לכל ילד בעל אזרחות תינתן האפשרות לקבל השכלה בסיסית ולרכוש ערכים, כלים ומיומנויות שיסייעו לו בחייו כאזרח וכאדם פרטי ועצמאי.
כל מדינה דמוקרטית קובעת את הדרכים שלה להבטיח את הזכות לחינוך ובישראל היא באה לידי ביטוי על ידי חוק חינוך חובה חינם (שנשחק עם השנים).