הביצה שהתחפשה

היה היתה ביצה שלא רצתה להיות ביצה,
מפני שלא ידעה לא לעמוד, לא לקפוץ ולא ללכת
וכל הזמן היתה רק מתגלגלת ומתהפכת .
פגשה הביצה כדור פינג – פונג,
“אנחנו כל כך דומים” – אמרה לו,
“שנינו עגולים ולבנים, בואו נתגלגל יחד!”,
אבל הכדור היה ריקן וגאוותן –
“אני קופץ, אני רץ ואת רק מתגלגלת!” –
אמר וקפץ מעל לביצה הנבהלת.

פגשה הביצה בלון
אנחנו כל כך דומים, אמרה לו.

שנינו עגלים. בא, נתגלגל יחד!

אבל הבלון היה מנפח ורודף-רוח ובכלל לא רצה לענות.

הוא נמשך לו למעלה

ועלה ופרח לו משם והלאה.

נתגלגלה הביצה לבדה החשבה לה:

מה אפשר לעשות?

מה עוד אפשר לנסות?

איזו צורה מוזרה יש לי,

ממש צרה צרורה!

האם בכל העולם הגדול

בכל פעם הכירו אותה מיד.

– את סתם ביצה מחופשת, אמרו לה.

גם התרנגולת הכירה אותה.

-איפה היית, בצתי שלי? כבר מזמן

רציתי לשבת עליך. לדגור כמובן.

אמא, אינני רוצה,

אמרה הביצה
תני לי להתגלגל בעולם.

אולי בפעם אחרת, אמרה הדוגרת,

 ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם.
וכבר דגרה עליה,
ופתאום…

היתה הביצה בחום ובחושך

והיתה מכרחה להמתין.
אבל  למי?

יום אחד היתה לה הרגשה מוזרה.

משהו נע בה

 וזז בה וזע בה –

היא התרגשה מה קורה לי, אמא?

ולא שקטה, ולא השלימה.
אני כבר לא אני, ציצה.

אני כבר לא ביצה !
כמובן, אמרה אמא, כמובן.

 סוף^–סוף אתה אתה  : אפרוח