סיפורים ושירים לילדים
Copyright © 2017
אפרים – מה תהיה כשתגדל ?
בגיל שנתיים החליט אפרים
כי לכשיגדל יהיה רופא שיניים.
אימא אמרה לו : תהיה רופא עיניים,
תרוויח גם כסף וגם מעמד.
אבל אפרים הקטן וקצר הרגלים
עמד על השולחן והכריז בקול פעמיים :
לא רוצה להיות רופא עיניים רק רופא שיניים,
כי הסייעת שלו מחלקת במתנה הפתעות קטנות ויפות,
מסטיקים וסוכריות שמותר ללעוס
ולמרות שהיא מספרת שאין בהם סוכר
הטעם שלהם מתוק ממש כמו דבש.
נמלה עם כנפיים
שיירת נמלים פוסעת באביב
על אדמת הכורכר שלצד הכביש.
בקצה השיירה משתרכת לאיטה מאחור
נמלה קטנה,תינוקת,עם כנפיים על גבה.
הכנפיים גדולות ושקופות,כבדות ומעייפות.
הנמלה עוצרת,מחפשת צל,כואבת לה הבטן מרעב.
השיירה רחוקה.עובר כלב משועמם,נושף בגבה משועשע,
נדמה לו שמצאה בו חבר למשחקים בשעת הפנאי
ולא הבין כי היא פוחדת,כי בעיניה הוא נראה ענק ומפחיד.
הגרגר שמצאה נופל מפיה והיא פוחדת נורא,הכלב לא מבין
,רק לפני דקה קצרה הוא מצא “משחק משעשע
“שאפשר להקפיץ ולגלגל והמשחק המוזר הזה הפך למשהו אחר
שעף לו בשמיים כמו מטוס עם כנפיים והוא מתרחק והולך…
ושוב הוא משועמם…הלך לו משם לחפש חבר נוסף.
איך חיות באות לעולם ?
החתולה של השכנים המליטה שלישייה.
חתול אחד מנומר,שני לבן עם כתם אפור מאחור
והשלישי לבן עם כתם שחור.
במחסן של סבא משה היא בחרה מקום
והכינה את עצמה להמליט שם בשקט…ופתאום,
ביום בהיר אחד היא נעלמה ולא ראינו אותה בבוקר.
החתולה של השכנים המליטה שלישייה,
שני חתולים זריזים ואחד קצת נמנמן.
אפרים – מה תהיה כשתגדל ?
בגיל שנתיים החליט אפרים
כי לכשיגדל יהיה רופא שיניים.
אימא אמרה לו : תהיה רופא עיניים,
תרוויח גם כסף וגם מעמד.
אבל אפרים הקטן וקצר הרגלים
עמד על השולחן והכריז בקול פעמיים :
לא רוצה להיות רופא עיניים רק רופא שיניים,
כי הסייעת שלו מחלקת במתנה הפתעות קטנות ויפות,
מסטיקים וסוכריות שמותר ללעוס
ולמרות שהיא מספרת שאין בהם סוכר
הטעם שלהם מתוק ממש כמו דבש.
עכבר כפר קטן מספר
חשוך,החול נכנס לי לתוך הנחיריים.אימא אמרה שהכל מסודר,
שחפרה תעלה באורך הרגליים ואוכל לצאת לשדה הפתוח בלי פחד.
שהכל מאורגן ויש הרבה מקום ובכל זאת,אני לא מסתדר.
חבל שאבא יצא בבוקר ולא חזר.עוד מספר צעדים בלבד אגיע אל הבית הגדול.
שם יש מקרר עם דלתות גדולות וכשיותם פותח אותן לרווחה,
תמיד נופלת חתיכת גבינה או נקניק
והוא לא שם לב או מרים ואז אפשר למלא את הבטן שתפסיק לקרקר מרעב.
ספרתי בשקט עד עשר.זהו,יש אור מהכדור הצהוב בשמיים עם החיוך החמוד בעיניים,
לא זוכר את השם שלו,אולי זו השמש ואולי הירח.אחרי שאזלול את הגבינה
אשאל את אימא שיודעת ומבינה.
הדלת פתוחה,חשבתי שבני האדם הם אנשים חכמים.
אם היה להם קצת שכל היו נועלים את הדלת.
יותם ואודי משחקים בקלפים.הם לא מרגישים ולא רואים אותי.
מענין איך איילת תגיב אם תיתקל בי.
אימא שלי מספרת כשהיא חוזרת מכאן שכל ג’וק מפחיד אותה נורא.
המקרר סגור.אור חלש דולק במסדרון.בקפיצה קלה אהיה על השייש.
לא צריך להתאמץ כלל.
צלחת מלאה כל טוב מונחת עליו לכבודי.
אוכל טוב יש בבית הזה של משפחת כהן.
רק לחם מלא – 100% שיפון,לא צריך לדעת לקרוא.אני מכיר את כל הטעמים.
בכל ביקור של אימא במטבח שלהם היא מביאה סוג אחר של לחם.
בפעם האחרונה הביאה לחמניית פומפרניקל אפויה היטב.
לפי הצעקות שאני שומע מיכל חזרה מהטיול.יש לה פחד תהומי מעכברים.
אם היא רואה עכבר קטן פצפון,היא צורחת כאילו קרה אסון.
אחרי צעקות ומהומות שכאלה ערן תמיד מגיע לעזרה.
הוא רודף אחריי עם המטאטא,נדמה לו שהוא ישיג אותי…נדמה.
אימא סיפרה לי שהוא זריז,ספורטאי רציני,אבל גם אני כלל וכלל לא איטי.
אני מריץ אותו למקלחת ואחר כך לסלון ומתחבא מאחורי העציץ.
הצלחתי לברוח מהדלת הקדמית לפני שנטרקה לי על הזנב.
לימדו אותי בבית כבר מגיל צעיר לשמור היטב על הזנב,
החלק הכי רגיש בגוף שלנו ומאד בסיכון במלחמה על החיים.
הלחם הטעים נתקע לי בגרון אבל לא נפל לי מהפה.
אודי מופיע – מה קורה ??? הוא שואל בצחוק גדול,בסך הכל עכבר קטן,
גם אם תתפסו אותו במלכודת ברזל או דבק אימא תשחרר אותו מעבר לכביש
והוא יחזור בשבוע הבא כאילו להכעיס ויאכל את הטוסטים שנכין לארוחה המשפחתית…
כן עדנה האימא שלהם שאוהבת מאד ילדים וחיות משחררת אותנו,
העכברים הקטנים לשדה כי “הם לא עושים שום דבר רע” לדבריה.
אני מסכים איתה בכל לבי.ברחתי משם כל עוד נפשי בי.
בפעם הבאה אסתתר מאחורי הוילון שלא יוכלו לראות אותי.
שקט…נראה לי שהם חושבים שברחתי מהבית המפחיד שלהם.
יש לי זמן לחטוף עוד קצת מזון אבל אני לא לוקח סיכונים.
רק שאיילת לא תגיע ותגלה אותי.הילדה הזאת רואה הכל !!!
מיכל מקשיבה בשקט,ערן מצליח להגיע לכל דבר
ואודי מחייך…ומחייך…אפילו עכברים מצליחים להבין את הרעיון
שבגללו קוראים לו אודי חמודי….מחייך,אומר בסדר וממשיך בדרכו….
ויותם – עוד אספר לכם הרבה על יותם שקוראים לו יותם הקסם
על שם הספר :” קיאטוש המכשף”.אימא שלי העלתה פעם רעיון באוזני אבא.
היא חשבה שזה מאד מצער שאין למשפחת העכברים הוצאת ספרים פרטית משלה.
לטענתה,היינו יכולים להיות משפחה מפורסמת מאד רק מהסיפורים
שהייתה כותבת על חמשת הילדים לבית משפחת כהן במושב עשרת
שגרים כל כך קרוב למחסן התערובת,המחסן שהיינו מוכנים לגור בו בקביעות
כל ימי חיינו אבל יש בו שמירה מסביב לשעון ארבעים ושמונה שעות ביממה
לפי שעון העכברים במחילה.
אז החלטנו “להתלבש”על המקרר של הכוהנים.
עכשיו יותר מעניין אותי שלא ייפול לי הלחם מהפה.
הלחם הטעים תקוע לי בגרון,הריח הטוב שלו מפעיל את הבלוטות ומרעיב נורא
אבל אין ברירה,העיקר שלא ייפול לי מהפה אחרי כל הסיוט הזה
עם הילדים לבית משפחת כהן.כבר מאוחר,אני חייב לברוח מכאן
לפני שכל המשפחה תחליט ביחד לערוך חיפוש נוסף אחריי לפני השינה.
שלום בינתיים,ניפגש בסיפור הבא.
צלחת מלאה כל טוב מונחת עליו לכבודי.
אוכל טוב יש בבית הזה של משפחת כהן.
רק לחם מלא – 100% שיפון,לא צריך לדעת לקרוא.אני מכיר את כל הטעמים.
בכל ביקור של אימא במטבח שלהם היא מביאה סוג אחר של לחם.
בפעם האחרונה הביאה לחמניית פומפרניקל אפויה היטב.
לפי הצעקות שאני שומע מיכל חזרה מהטיול.יש לה פחד תהומי מעכברים.
אם היא רואה עכבר קטן פצפון,היא צורחת כאילו קרה אסון.
אחרי צעקות ומהומות שכאלה ערן תמיד מגיע לעזרה.
הוא רודף אחריי עם המטאטא,נדמה לו שהוא ישיג אותי…נדמה.
אימא סיפרה לי שהוא זריז,ספורטאי רציני,אבל גם אני כלל וכלל לא איטי.
אני מריץ אותו למקלחת ואחר כך לסלון ומתחבא מאחורי העציץ.
הצלחתי לברוח מהדלת הקדמית לפני שנטרקה לי על הזנב.
לימדו אותי בבית כבר מגיל צעיר לשמור היטב על הזנב,
החלק הכי רגיש בגוף שלנו ומאד בסיכון במלחמה על החיים.
הלחם הטעים נתקע לי בגרון אבל לא נפל לי מהפה.
אודי מופיע – מה קורה ??? הוא שואל בצחוק גדול,בסך הכל עכבר קטן,
גם אם תתפסו אותו במלכודת ברזל או דבק אימא תשחרר אותו מעבר לכביש
והוא יחזור בשבוע הבא כאילו להכעיס ויאכל את הטוסטים שנכין לארוחה המשפחתית…
כן עדנה האימא שלהם שאוהבת מאד ילדים וחיות משחררת אותנו,
העכברים הקטנים לשדה כי “הם לא עושים שום דבר רע” לדבריה.
אני מסכים איתה בכל לבי.ברחתי משם כל עוד נפשי בי.
בפעם הבאה אסתתר מאחורי הוילון שלא יוכלו לראות אותי.
שקט…נראה לי שהם חושבים שברחתי מהבית המפחיד שלהם.
יש לי זמן לחטוף עוד קצת מזון אבל אני לא לוקח סיכונים.
רק שאיילת לא תגיע ותגלה אותי.הילדה הזאת רואה הכל !!!
מיכל מקשיבה בשקט,ערן מצליח להגיע לכל דבר
ואודי מחייך…ומחייך…אפילו עכברים מצליחים להבין את הרעיון
שבגללו קוראים לו אודי חמודי….מחייך,אומר בסדר וממשיך בדרכו….
ויותם – עוד אספר לכם הרבה על יותם שקוראים לו יותם הקסם
על שם הספר :” קיאטוש המכשף”.אימא שלי העלתה פעם רעיון באוזני אבא.
היא חשבה שזה מאד מצער שאין למשפחת העכברים הוצאת ספרים פרטית משלה.
לטענתה,היינו יכולים להיות משפחה מפורסמת מאד רק מהסיפורים
שהייתה כותבת על חמשת הילדים לבית משפחת כהן במושב עשרת
שגרים כל כך קרוב למחסן התערובת,המחסן שהיינו מוכנים לגור בו בקביעות
כל ימי חיינו אבל יש בו שמירה מסביב לשעון ארבעים ושמונה שעות ביממה
לפי שעון העכברים במחילה.
אז החלטנו “להתלבש”על המקרר של הכוהנים.
עכשיו יותר מעניין אותי שלא ייפול לי הלחם מהפה.
הלחם הטעים תקוע לי בגרון,הריח הטוב שלו מפעיל את הבלוטות ומרעיב נורא
אבל אין ברירה,העיקר שלא ייפול לי מהפה אחרי כל הסיוט הזה
עם הילדים לבית משפחת כהן.כבר מאוחר,אני חייב לברוח מכאן
לפני שכל המשפחה תחליט ביחד לערוך חיפוש נוסף אחריי לפני השינה.
שלום בינתיים,ניפגש בסיפור הבא.
מעשה בחתוליים
בחצר של סבא משה מתרוצצים להם חתולים יחפים,מנומרים ושחורים,
לבנים ואפורים והם כל כך יפים.
חתולה אחת לבנה מבקרת בגננו בקביעות.מקבלת בכל בוקר ובצהריים
שאריות של לחם,חלב ותוספות,אוספים אותן בכלי מפלסטיק
ומחלקים מעבר לגדר הישר אל החצר של סבא שלמה
שמתגורר בירושלים ומגיע בסופי שבוע עם סבתא אלישבע למושב לנוח.
בכל יום בוחרים ילד אחר להיות אחראי וגם בוגר
לדאוג לחתולה המאומצת שלנו שלא תרעב יותר.
בימים האחרונים היא נראתה שונה,
הפנים שלה נראו קצת עייפים והבטן נפוחה.כל כך קטנה וכבר בהריון
מעניין מאיפה צץ הרעיון להפוך לאימא.
בחצר של השכנים סבא משה משכים קום,מחליף בכל יום את המים בקערה,
בודק שהחתולה שלנו בקו הבריאות וממשיך בדרכו
וכך חולפים להם יום אחר יום ולפתע פתאום
נעלמה החתולה הקטנה והחמודה מעינינו
ובמשך שבוע ארוך לא נראתה בינינו.סבתא מרים אשתו הטובה של סבא משה מחפשת אחריה.
סבא משה מודאג.סבא משה הוא צייר מוכשר וצייר אותנו משחקים בגן.
.הילדים אוספים שאריות אוכל ומנקים היטב את השולחן.
ביום בהיר אחד הופתענו לטובה וראינו אותה מתגנבת לאט,
מנסה לחלץ מעט אוכל ולחמוק מעבר לגדר.מהרנו אחריה לבדוק
מה קרה לבטן הגדולה שנעלמה ולחפש את המקום בו המליטה ולבדוק אם נותרו גורים בחיים.
סבא משה גילה אותם במחסןומאותו הרגע והלאה האימא הטרייה העבירה אותם בפיה מתחת לגג הישן
ואת השאריות העלתה יום יום והחביאה מתחת לרעפים הישנים והשבורים בחלקם.
כך חלפו הימים בעצלתיים והגיעה חופשת הפסח.הילדים נפרדו לשלום
והלכו לביתם לשלושה שבועת.הגן שקט וממתין מוכן לשובם.באורח פלא נשמע בכי תינוק
מהחצר האחורית של הגן.בדיקה מהירה העלתה שלושה גורים זעירים
בכיסא הבטיחות של הילדים מתכרבלים ביחד ומייללים.עיניים כחולות להם
של חתולים סיאמים,דלקת קלה בזווית העין,אני מורחת משחה
,מנקה,מלטפת ועוזבת.יאיר מגיע להתקין חלונות,מנסר ומשחיז ומרעיש עולמות
ומתוך תחושת בטן של אימא פולנייה,מגיחה לה לפתע חתולה לבנה,
אוחזת בפיה גור מקופל וחוצה את הגדר לחפש מקום אחר
שישמש לה ולילדיה מסתור מוגן…אימא לענין.כעת נמתין לילדים
שישובו מחופשת הפסח ונבחר לכל החתולים שמות מעניינים.
מעשה בחתוליים
בחצר של סבא משה מתרוצצים להם חתולים יחפים,מנומרים ושחורים,
לבנים ואפורים והם כל כך יפים.
חתולה אחת לבנה מבקרת בגננו בקביעות.מקבלת בכל בוקר ובצהריים
שאריות של לחם,חלב ותוספות,אוספים אותן בכלי מפלסטיק
ומחלקים מעבר לגדר הישר אל החצר של סבא שלמה
שמתגורר בירושלים ומגיע בסופי שבוע עם סבתא אלישבע למושב לנוח.
בכל יום בוחרים ילד אחר להיות אחראי וגם בוגר
לדאוג לחתולה המאומצת שלנו שלא תרעב יותר.
בימים האחרונים היא נראתה שונה,
הפנים שלה נראו קצת עייפים והבטן נפוחה.כל כך קטנה וכבר בהריון
מעניין מאיפה צץ הרעיון להפוך לאימא.
בחצר של השכנים סבא משה משכים קום,מחליף בכל יום את המים בקערה,
בודק שהחתולה שלנו בקו הבריאות וממשיך בדרכו
וכך חולפים להם יום אחר יום ולפתע פתאום
נעלמה החתולה הקטנה והחמודה מעינינו
ובמשך שבוע ארוך לא נראתה בינינו.סבתא מרים אשתו הטובה של סבא משה מחפשת אחריה.
אהבת אמת בכיתה ב’
פרק ראשון.
על הדלת בכניסה מסומנת הכיתה,בצמוד ציור המסמל את שם בית הספר בקצור.
נפתחת הדלת וכבר בתחילה רואים בבירור שיש כאן הילה של שני ילדים,חברים באמת,
חברות שהחלה בכיתה א’ ונמשכת גם בכיתה ב’. מחליפים חוויות,מדבקות ומשחקים,
בודקים שיעורים,מדברים,שומרים לעצמם סודות אישיים.
הצחקוקים של עדן מלווים תנועות והבעות פנים רבות.
מידי פעם היא פונה אליי ומשתפת אותי בדברים קטנים וחשובים.
חשוב לה לוודא שאני מודעת לקשר הטהור הזה ושותפה בו.
אני שומרת על תפקיד הצופה ומחליקה מבטים לצד,החצר רועשת וגועשת.
זמני נתון למטלות אחרות והאהבה הזו נגלית לעיניי תוך כדי פעילותי
והמעט שאני חוזה בו עשיר ומלהיב.עדן ועידן משתפים את עדי
ומצרפים אותו למשחקיהם הרבה מאד בזמן השייך להם בלבד.
בני שמונה,עיניים יהלום,מתכננים כל צעד וחולמים חלום.
לא מתעכבים על ההבדל בין בנות ובנים,
משתפים האחד את השני במשחקים מגוונים ונהנים מכל רגע.
בכיתה הם יושבים יחדיו תקופה ארוכה.
ילדים רבים מחליפים מקומות מסיבות שונות,
אין סיבה מיוחדת להפריד ביניהם למעט העובדה
שכדאי להם להתנסות גם בישיבה לצד אחרים
ואפילו לשם הגיוון החברתי.
הצלצול מזכיר להם פינות מוכרות,
משלבים יד ביד ויוצאים במהירות.
ילדים אחרים שמבינים את הקשר
מנסים לפרק אותו ולהפריד ביניהם.
עידן לא מאפשר למצב הזה להתקיים,
הוא מנווט את הדברים על פי הבנתו הבסיסית
וסומך על שיקול דעתו,מתעלם מכל ניסיון
לטרפד את תוכניותיו וממשיך ללא עימותים.
עדן מבינה עניין בבגרות נפשית ראויה להערצה,
הנמשים שלה רוקדים טנגו עם השמש
המכה בחצר ללא רחמים ואינה מתעייפת.
אפילו הנמשים שלהם פיתחו שפה משותפת להם בלבד.
יש זמן שבו הם מאפשרים לאחרים להגדיל את מעגל המשתתפים,
מדברים בשפת המבטים ומקבלים החלטות כמו עורכי דין מנוסים.
ילדים בני שמונה,מתנהלים כמו בוגרים בני שמונה עשרה
ומתבטאים כחכמים מנוסים בני שמונים.
עם צלצול הפעמון,שעטת פרסות סוסים נשמעת בכיוון הכיתה
ורק השניים לוקחים את הזמן בניחותה,סוגרים משפט נוסף
ותוכנית אחרונה לפני הכניסה וחוזרים למקומם כלאחר יד.
הקוקיות בשערה של עדן אינן תואמות בצבען לשערה
ובכל זאת כה מחמיאות.
קופצנית ומאושרת מניחה ספר קריאה לפניה על השולחן
וכבר כל כולה עסוקה בתוכן הסיפור.
המחנכת רואה את הקשר ביניהם.מרימה מבט ועוקבת.
ילדים חכמים וערניים.
גם בשעת התעסקותם בענייניהם הם מצליחים להבין את הנלמד
ולענות תשובות נכונות תוך כדי צחקוק של “הצלחתי” עובדה !
אין שרבוטים במחברות.כתב היד ברור כמותם,
עידן עומד על רגליו כדי לשלוט בקורה סביבו.
הטבע מעניין את שניהם.רואים וקוראים את סביבת חייהם.
לבי מתרחב וניפעם עם כל מבט.
תפילתי שכך יוכלו לגדול
כל הילדים עלי אדמות,
להתנהל במנוחה וברגיעה,
ולהשתמש ביכולותיהם וגדולתם
כדי לפשט את החיים לתועלתם
אמן שכך יהיה ואז יש סיכוי שהעולם
יהיה טוב יותר עבורם ועבור הדורות הבאים.!
משחקי שמות
במגרש המשחקים על נדנדה בשניים
יושבות להן ביחד אימהות שתיים
ומעלות על הכתוב על ארגז חול רטוב שמות בלי סוף
אך עם התחלה מובטחת ומצפות לטוב.
יעל או רות,אלון או יזהר,יובל ואורי,
בעוד חודש תלד ואל העולם תביא
עולל זעיר הזקוק לשם עם כובד משקל.
היום באופנה שמות ללא זהות
בכל עגלה אפשר למצוא שם זהה לבת ובן.
נועם בזכר ונועם בנקבה,רותם ותומר אלון ועמית
וכולם הם בנים ובנות בכל גיל.אביב וסתיו מארבעת העונות
דחקו את רגלי החורף והחום.לא תמצא שם ילד אף לא נערה
העונים לשם “קיץ”כשחם בחוץ נורא”וחורף” – הס מלהזכיר,
איזה ילד יעז לצאת לרחוב בגשם ולפגוש מול עיניו ברק או רעם
הכועסים ברוב זעם על חסרונו הפעם.
אביב וסתיו עם קוקו וחצאית מחייכים לנחליאלי ופורחים באדנית.
הזיקית לבשה אדום
הזיקית משתעממת,
מתמתחת היא בשמש
ומתחממת…
כל היום היא מתגנדרת
בבגדים של אחרים
ומחליפה צבעים.
לעת בוקר היא הגיעה
לגינה של גברת גינה
ובקרבת הערוגה
של עגבנייה אדמדמה
לבשה מיד שמלה לוהטת,
אדומה ומתנפנפת.
עבר חרדון ירוק תלבושת,
עמד מולה והתרברב,
ומה נדהם כשפנתה
ממנו והלאה
להחליף את שמלתה
לבגד של מלכה
עם כתר על ראשה
בצבעים שונים.
תוהה עמד מולה
זוקף גופו על החומה
ולא מבין מדוע
מתעלמת היא ממנו
ומפנה ראשה.
חייכה אליו במנוד ראש
ופנתה אל עץ הברוש
לחפש מקום לינה קרוב
להחליף שוב צבע ולבוש.
צבעי הפלא
בארגז הכלים שלי
צבעים לרוב.
שמן ומים,פנדה וגיר,
עפרונות ופחם וצדפים מהים.
על פלטת הצבע שלי
מכחולים בלי סוף.
עבים ודקים,קשים ורכים
ועוד רבים למטרות רבות.
בקומה העליונה של ארגז הכלים
נחה מחויכת בת ים קטנה
עם זנב סנפיר.
כשאני מציירת ים וצדפים
היא מתרוממת מתוך הגלים
ובחיוך ילדותי שואלת :
אפשר לראות ? אני מהנהנת
ומעמידה מולה מראה
ובעין בוחנת נושרת ממנה דמעה
כמעט מוחשית.
ובפיה תחינה :”
ציירי בצבעי הפלא
אולי בזכותך אהיה אנושית”
ופותחת את ארגז הכלים
בקומה העליונה בה
הכל מסודר ושקוף
כמו זגוגית של חלון
המזמינה חיוך.
Published: Jan 24, 2017
Latest Revision: Feb 20, 2017
Ourboox Unique Identifier: OB-230746
Copyright © 2017
Skip to content