יאנקו ואני

?למה בחרתי בשוקה

בחרתי בשוקה משום שרציתי להמציא “סיפור על סיפור”, סיפור

שירחיב על הדברים המסופרים בתמציתיות בסיפור “יאנקו מן

.”העיר התחתית

עומרי כלימי, ח’4 

לפני הקיבוץ

אימא אמרה לי שאני עובר לקיבוץ והיא עוזבת אותי.. לא אמרה לי למה פשוט הלכה ועזבה! הרגשתי כל כך פגוע כיאלו הרגו מי שהוא שאני אוהב, כיאלו לקחו דבר שהכי יקר לי.  לפני שהגעתי לקיבוץ הייתי ילד “אילם” לא היו לי הרבה חברים.. הייתי כמו רוח רפאים, אבל אז אמרתי לעצמי בלב: “זה ההזדמנות שלי להשתנות, זה ההזדמנות לפתוח דף חדש עם עצמי ועם הסביבה” שום דבר לא עצר בעדי והשתנתי ככל האפשר

יאנקו נכנס לחיי

.יאנקו נכנס לחיי בין רגע, פינו אותנו לבתים הנטושים ליד הקיבוץ, התלהבנו ופחדנו לא ידענו מה להרגיש. שם ראיתי את יאנקו בפעם הראשונה: ילד כחוש ולבוש שחורים. שאלתי אותו: “אתה יודע לשחק שחמט” ענה לי: “אני טוב בשחמט, הייתי אלוף לפני המלחמה”. אני הסתכלתי אליו ולא ידעתי ” מה לומר.. “רוצה לשחק” שאלתי ענה לי “בשמחה” שיחקנו ופתאום מט! מט! בעשרה מהלכים! ישר החלפתי נושא.. את יודע לשחק דמקה? ענה ל:  “אני משחק דמקה רק כאשר אין לי עם מי לשחק שחמט” אבל בכל זאת שיחקנו ופתאום הוא “אכל לי” את כל השחקנים! אז הייתי חייב להתוודות שנוצחתי ע”י ילד טוב יותר ממני

יאנקו ואני- המשך

יאנקו שאל את חברי: אתה קורא ספרים?” הוא השיב לו: “כן, כמו ספרי הרפתקאות” “קראת שרלוק הולמס?” יאנקו שואל אותו “לא” ענה “חבל” השיב לו יאנקו. התפרצתי בין רגע ואמרתי: ” מזה השעמום הזה!!” “לי מתחשק רק להתרחץ בים..” ,אני לא יכול להתרחץ בים” אמר יאנקו “אמי לא מרשה לי” “אנחנו יכולים לדחוף את הכיסא שלך אל הים אמר שוקה ” אמרתי מיד, “אולי בפעם אחרת” יאנקו השיב. “יש לך רק אימא?” שאל ופני נהיו רציניות בין רגע. “כן” ענה יאנקו “אבי נפטר במלחמה הגרמנים לקחו אותו ולא החזירו אותו עד היום”. פתאום נהייתה שתיקה , קמתי ממקומי ופניתי לשלום יאנקו אמר: “תבואו עוד?” נבוא אמר חברי ורץ אחרי.

הנמל- יאנקו, אני, תיאודור וחברי

אני, יאנקו תיאודור וחברי הלכנו אל הים סחבנו אותו כל הדרך מהכביש החם ועד לחול הסמיך וחמים. “הגענו לים” הרעתי ויאנקו לא שמח במיוחד.. אני וחברי נכנסנו למים והשארנו את יאנקו בשפת הים. הלכנו להשתכשך במים הקרירים זמן מה, היה כיף אבל יאנקו צחק מבחוץ. יצאנו ופתאום אזאקה! יאנקו פתאום צרח: “אלו הגרמנים” אבל אנחנו הרגענו אותו תוך כדי ריצה למקלטים. שהגענו למקלט הוא אמר: “כנראה שלא נגיע עד .שאימא שלי תחזור מהעבודה” עניתי לו: “לא נראה לי” ויצאנו מהמקלטים

המפגש האחרון

שהגענו הביתה עם יאנקו אימו הייתה נראית כה מודאגת, כיאלו חשבה שבנה לא יחזור לעולם. ככל שהתקרבנו הפחד נעצם בגופי, הרגשתי שאני עוד שנייה הולך להתמוטט.. שהתקרבנו אלייה אימו רצה וחיבקה אותו, אני וחברי רוקנו ראש במבוכה עצומה. הרמתי אותו רק לשנייה לראות עם יאנקו  בסדר, ואז היא הסתירה לי! הרגשתי כל כך נבוך, יותר מאי פעם כיאלו נפלו המכנסיים מול כל חבריי, הרגשתי עירום, חשוף ובודד. אחר כך הסתובבתי והלכתי.

רפלקציה על העבודה

העבודה תרמה  לי בכך שהבנתי כמה קשה מלמחת העולם השנייה הייתה, מה הרגישו האנשים, ומה שעבר ועובר עליהם אחרי המלחמה.