עבודה בספרות: יאנקו מין העיר התחתית

הסיבה שבחקרתי בירוקי היא כי הוא נימצא המון בסיפור ויאנקו יושב מתחתו כל יום אז רציתי להציג את מי שמופיע רק כמה פעמים בסיפור אבל הוא בעצם דמות חשובה.

היי קוראים לי ירוקי ורציתי לספר לכם על השורשים שלי בשביל שתבינו איך הגעתי להיות המקום בו יאנקו יושב תחתו יום יום והמקום בו התוכי המציקן הזה שיושב לו כל היום בכלוב וצורח כל הזמן. אוקיי אז ככה אני יודע שאני ממש חתיך על והכל אבל האמת היא שאני בן אלפיים שנה, אני לא יספר את כל הסיפור שלי כי עד אז כבר יהיו לכם ילדים ונצטרך להתחיל הכול מתחלה אז אני יספר רק נקודות מרכזיות בחיי, וחוץ מזה לא יזיק לכם ללמוד קצת היסטוריה.

שנת 1817:

כן כן אני יודע, הסיפור שלי מעניין איך נולדתי אתם שואלים? טוב אם כבר שאלתם…

אז ככה נולדתי לא בעצם נשתלתי על ידי מוחמד ותמריה, הם היו זוג ילדים מכפר ערבי סמוך באהבו לבוא לשחק כאן, יום אחד מוחמד נתן לאימי שתיל קטן ויפה תואר (אינ:). השניים החליטו לשתול אותי במקום האהוב אליהם שהיום המקום הוא חיפה אבל אז המקון היה שורר דממה, כן כן אני יודע חיפה היא בת מאות שנים אבל מקום זה ספציפית לא היה מוקר כולכך ובטח שלא גרו בוא.

(אגב שם לא קיבלתי מהם כי היחיד חשב שמגיע לי שם היה יאנקו והוא נתן לי את שמי).

שנת 1867:

מוחמד ותמריה מתחתנים ומולדים ילדים! אני כבר בגיל התפש-עצה וכבר מספק צל נחמד מסביבי בני הזוג מחליטים כי עדיף לעזוב את הכפר ולבנות בית לידי, הבית חד קומה אבל רחב ידים ומידי שבת הינו מארחים את כל החמולה! 70 איש כל שבוע, ובכל פעם בנני הבית התגאו בי,הייתי מאושר הילדים היו משחקים על ענפי וההורים היו משחקים קלפים סביבי.

שנת 1900:

מוחמד ותמריה נפתרו והילדים שלהם עזבו כי הם החליטו שאין להם מה לעשות שם יותר, אני הייתי שנים לבד יום אחרי יום, יום אחד הגיעה ילד גדול עם כמה ילדים איתו ושמחתי שמישהוא סוף סוף יהיה איתי  כל החמישה והילד הגדול הסתכלו עלי וצחקו בלעג,פתאום הילד הגדול  שלף אולר אדום יפיפה מכיסו ולא הבנתי מהוא יעשה עד שעשה הוא בחר נקודה שלא רואים אבל כואבת וחרת אליו את ראשי הטיבות  א.כ שנים אני מנסה לנחש מי הוא הילד, לאחר שגמר ב”מלכתו” הם הסתובבו וברחו.

שנים1941-1947:

הבית ואני נשארנו נטושים שנים לבד כמעט מתתי שלוש פעמים מבצורות קשות והרבה מהעצים בסביבה לא שרדו את הכל עד שנת 41 הגעיה לבית משפחה חמישה ילדים שני נשים וגבר הם נכנסו לבית לעת לעת וכשקלטו שהוא נטוש נכנסו אליו וכמו לפני ערב חג הם ניקו עד לבסיס האבק האחרון הכל נעשה בשקט ובלי יותר מידי דיבורים, כעבור כמה שעות התחילו להשתחרר קצת והם התחילו לדבר וומש שאני זוכר הם היו ערבים שברחו מהמלריה שהתפשתה בכל הארץ,לקח להם כמעט שלושה חודשים לסדר הכל כמו פעם ומהר מאוד הפכו את המקום לבית,חזרתי למצבי השמח ילדים שיחקו בצילי וקולות צחוק היו סובבים אותי, המשפחה נשארה כמה שנים ונולדו בנתיים עוד שלושה ילדים הבן הבכור יאסר כבר היה בן 21 וקיבל מכתב שעליו להתייצב באיזשהו מקום ולהלחם למען הערבים לשמירה על הארץ מפני יהודים, עברה כמעט שנה מאז ששמענו ממנו ואני מתקן זה לא היה הוא זה היה המפקד שלו ששלח מכתב המסביר כי הוא נפל על ידי קליע שחזה זה היה יום לפני קום מדינת ישראל.

שנת 1948:

עברו יומים מן הבשורה והמשפחה הבינה כי אליהם לברוח הם ארזו תןך שעות בלי בכי ובלי דיבורים פשוט ארזו, אני חושב ששמעתי פעם דיבורים על הדיירים הקודמים ושכמה ראשויות פלסטניות תפסו אותם בורחים והכריחו את האבא (אבויאסר) ללכלת ולהלחם הוא היה אז ב46 ונפל.

המשך שנת 1948:

פחדתי כן כן הגיבור הגדול שלכם אני! פחדתי להשאר לבד לעוד שנים בודדות אבל עברו רק חודשיים עד שלילה אחד נכנסו לבית אמא שהסיעה את בנה שישב על כיסא גלגלים, עליו היה כלוב עם תוכי הם נכנסו בחשש לבית ואז הלכה האם להביא מסוודה גדולה ושחורה, לקח כמה ימים עד שהרגישו בנוח, אבל לאחר כשבוע האם מצאה עבודה משאירה את בנה בחצר מתחת לעלי כאשר התוכי לידו.

היא הייתה אומרת לו משהוא כל פעם לפני שעזבה במעין שפה מוזרה כזו לימים התברר לי כי היא פולנית, היא הייתה מדברת בקול רציני ביותר ואז הייתה מחבקת אותו נושקת לו על ראשו והולכת.

הינו נשארים לבד המון זמן הוא היה קורא ספרי שחמט או משחק עם עצמו, כבר התחיל לשעמם לכולנו כאשר יום האחד הגיעו זוג ילדים שלושת הילדים החליפו כמה מילים והתחילו לשחק שחמט.

לאחר כמה שעות היו הולכים הילדים וחוזרים יום למחרת, הבנתי שזוג הילדים מנסים לשכנע את הילד לעשות משהו הם היו מדברים בתונים של חנינה אבל לצערי אז לא ידעתי עיברית.

עברו כמה ימים והיה נשמע כי תהליך השיכנוע עבר כי שלושתם פרצו בקולות ובצחוקים יום לאחר מכן הבנתי הם ניסו לשכנעו לצאת מהבית ונזכרתי בהאזהרה של אימו.

  אבל הילדים הלכו ולא חזרו לכמה שעות, ואז משום מקום נשמע האזעקה הייתי רגיל אליהן אבל נלחצתי מהעובדה שילדים לא בסביבה עברה כשעה עם כל האזקה ועדיין הם לא חזרו הייתי חרד כולי לאבד עוד בן משפחה ושני חברים?…

פתאום אמא רצה דרך השער בפניה דאגה כאשר לא ראתה אותו מתחתי עלו דמעות בעניה היא התחילה לומר משהו ואז לצרוח כנירא את שמו של , הילד היא לא הפסיקה למשך 10 דקות התחילה כבר התקהלות של אנשים מסביב,ופתאום הם חזרו האם הסתקלה בשוק’ כלא מאמינה כול כך בשוק ועוד בהלם סטרה האם לאחד מהילדים שהובילו את בנה הביתה הם הסתובבו וברחו לא ראיתי אותם יותר.