בין חוף הים לשכונות נווה צדק ומנשייה פעלה במקום זה משנת 1892 ועד 1948 תחנת הרכבת בקו יפו-ירושלים. היה זה קו הרכבת הראשון במרחב שבין טורקיה למצריים ואמצעי התחבורה הראשון להחליף את הגמל בהעברת משאות כבדים למרחקים.
הרעיון להקמתה של מסילת הברזל הוצע לראשונה כבר בשנות ה-50 של המאה ה-19, על ידי משה מונטיפיורי, שביקש לפתח בארץ ישראל תעשייה מודרנית ונתקל בקשיים בשל מחסור באמצעים להובלת מכונות וחומרי גלם.
מקץ תהליך ארוך בו נכרכו יחד יוזמות עסקיות, חזון ופוליטיקה בינלאומית, העניק הסולטן התורכי עבד אל-חמיד השני בשנת 1888 זיכיון להקמה והפעלה של קו הרכבת ליוסף נבון, עסקן יהודי מירושלים ולשותפיו. משלא עלה בידם לגייס את המימון הנחוץ להקמת המסילה נמכר הזיכיון  לחברה צרפתית, אשר הקימה לבסוף את קו הרכבת ובנתה את התחנות שלאורכו.
בניית קו הרכבת הושלמה בתוך כשנתיים ועם סיומה החל עידן התחבורה המודרנית בארץ ישראל. הקו נחנך ביום שני, ה’ בתשרי תרנ”ג (26/9/1892), בטקס מפואר שנערך בתחנת הרכבת בירושלים, עם הגעתה של הרכבת הראשונה מיפו. אליעזר בן-יהודה, מחדש השפה העברית, העניק אז שם חדש לאותה שיירת קרונות שקטר בראשה: רַכֶּבֶת.
בשנותיה הראשונות נסעה בתדירות של רכבת אחת בכל כיוון, פעם ביום, ומחיריהם של כרטיסי הנסיעה בקו היו 50 גרוש במחלקה הראשונה ו-30 גרוש במחלקה השנייה.
ימים יפים ידעה הרכבת, שחרף איטיותה (נסיעה מיפו לירושלים ארכה 4 שעות) שימשה מספר הולך וגדל של סוחרים, תיירים, וצליינים ובהם גם חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ופמליית הקיסר הגרמני וילהלם השני.
מספר הנוסעים גדל עם השנים וב-1896 הובילה הרכבת כ-70,000 נוסעים וכ-16,000 טון משא. בשנת 1913, ערב מלחמת העולם הראשונה, עברו בתחנה כ-183,000 נוסעים וכ-48,000 טון משא. התחנה ביפו פעלה באופן סדיר כמעט עד ערב מלחמת העצמאות. בשנותיה האחרונות שימשה בעיקר את הצבא הבריטי, שהקים מחנה צבאי בכל שטח התחנה ובסביבתה הקרובה.

خطوط سكك حديد فلسطين  هي شركة سكك حديد فلسطينية سابقة، كانت مملوكة بالكامل لحكومة الانتداب البريطاني التي كانت تدير جميع خطوط السكك الحديدية العامة في فلسطين التاريخية من عام 1920 حتى عام 1948.^[1]

كان الخط الرئيسي يمتد من القنطرة في مصر إلى حيفا في فلسطين، ومنها إلى بيروت، وكان هناك فروع تخدم يافا والقدس وعكا ومرج بن عامر كانت أصلاً موجودة في فلسطين منذ العهد العثماني.^[2] وقد قامت بريطانيا بسن عدة قوانين خاصة بسكك الحديد الفلسطينية، وتنظيم البناء في المناطق التي تمر منها، سواء بين المدن أو في الريف.^[3][4][5]

أدت هذه الخطوط إلى ازدهار مدن وقرى فلسطينية بأكملها، خاصة تلك التي تقع على مسارها. كما كانت سببًا لإنشاء كثير من التجمعات الاستيطانية اليهودية لاحقاً.

תחנת הרכבת יפו (קרויה גם “תחנת הרכבת מנשייה”) היא תחנת רכבת היסטורית הנמצאת צפונית ליפו, והיא למעשה תחנת הרכבת הראשונה שהוקמה במזרח התיכון מחוץ למצריםולטורקיה^[1].

התחנה פעלה בין השנים 1892–1948 כתחנת הקצה של מסילת הרכבת לירושלים. התחנה נסגרה בראשית מלחמת העצמאות, ולאחריה הועתקה תחנת הקצה של הקו לתחנת תל אביב דרום. התחנה נסגרה והמסילה בין שתי התחנות פורקה