הדמות שבחרתי היא שוקה

כיתה ח’2

המגיש דרור דוידי

 .אני בחרתי בשוקה בגלל ששוקה מקבל את השונה כך: לאורך כל הסיפור המחבר מדגיש את הנתינה הגדולה שיש לשוקה מול יאנקו

בנוסף הוא מפגין הרבה אומץ לעומת העובדה שהוא ילד חוץ, הוא מקבל הכי יפה את השונה בכולם בגלל שהוא ילד חוץ (הקטע בסיפור שזרקו אבנים   עליו ועל יאנקו ועל חברו המספר) עם זאת הוא הצליח להכיר חברים מהקיבוץ למרות העובדה שהוא ילד חוץ ולהתחבר אל המספר מראה אליו שהוא .חברותי וחביב

יומני היקר,

מדבר איתך אחיך היקר שוקה, היום קיבלנו מדינה רק להיהודים ורק בקום המדינה פרצה מלחמה ונאלצנו לעבור מהקיבוץ לעיר התחתית בחיפה שם הכרתי ילד בשם מנשה ההיינו משיגים כסף כדי לקנות ארטיקים בטעם מנטה ועם הנשאר כסף היינו הולכים לראות סרט על הרוסים כמה הם יודעים לנהל את המדינה שלהם ולאחר מספר ימים הלכתי לבקר את אמא שלי נשמה שכמוה אין החיים שלי היא כל החיים שלי סיפרתי לה על החיים בעיר התחתית ועל החבר החדש שלי ואחרי זה חזרתי לעיר ודיברתי עם מנשה

לילה טוב,

שוקה

יומני היקר,

מה קורה אחינו גיסנו אתה לא מבין מה אני הולך לספר לך קיצר תקשיב היום אני ומנשה הלכנו לצד השני של העיר התחתית ולא תאמין מה מצאנו, ראינו ילד נכה כחוש אבל גאון תקשיב הוא נצח את מנשה בשחמט אבל ניצחתי אותו בדמקה הוא מרגיש לי כמו האח התאום שרציתי (אבל לא רציתי שהוא יהיה מישהו שקורא הרבה ספרים!!) אז שמו יאנקו ואין לו מלא חברים כי הוא כל היום בחצר שלו אבל אני חושב שיהיה לי סוף סוף חבורה כמו שרציתי אתה יודע בגלל שהייתי ילד חוץ אז לא היה לי הרבה חברים.

לילה טוב,

שוקה

יומני היקר,

 אחי מה קורה? תקשיב מה קרה היום הלכנו ליאנקו לשחק אתו ועם התוכי שלו והחלטנו כולנו שאולי נלך מחר לנמל לשחק בים ונקנה את הארטיקים הכי טעימים בעולם ! אוי מה עשית לי אני מזיל רוק מרוב שזה טעים טוב תקשיב היום אכלתי את התוכי של יאנקו ודיברנו איתו על הרוסיים והוא אמר שמה שאנחנו חושבים זה לא נכון רק בגלל שהוא גר שם אני לא יודע עם להאמין לו או לא אבל מה שחושב זאת הולכת להיות הפעם הראשונה שיאנקו הולך להיות בחוץ מאז שהוא הגיע להארץ אני מבין את אמא שלו שהוא היחיד שנשאר לה ממלחמת העולם השנייה אבל עדיין תתני לילד להנות מהחיים

לילה טוב,

שוקה

יומני היקר,

הייתי רוצה לספר לך איזה יום מפחיד קרה היום,לקחנו את יאנקו מהבית שלו לנמל ואיך הוא היה לבוש אתה לא מאמין עם מעיל שחור כל הגוף שלו עם המעיל באמצע אוגוסט הוא לא שפוי באמצע החום. בקיצור הלכנו, ושהגענו לנמל, זרקו אבן על יאנקו ואני הלכתי להרביץ לילדים שזרקו את האבן. שנכנסו לחוף השארנו את יאנקו על החוף כי הוא לא היה יכול להיכנס אבל הוא כל הזמן היה באותה פוזה ואנחנו לא שמנו לב לזה הרבה ואחרי ששחיינו ושאלנו אותו למה הוא היה באותה פוזה, ענה לנו כך אני חשבתי שאני צולל בצוללת ורואה יצורים מיוחדים,אחרי התשובה שלו קנינו ארטיקים בטעם מנטה מכספו של יאנקו ולפתע נשמע אזקה של מטוסים שבאים להפציץ את הנמל ויאנקו נבהל עד שיתעלף ואני ומנשה לקחנו את הכיסא לכיוון של המקלט ונשארנו שם עד שהגענו התוכי שלו התחיל לצרוח שהיינו במקלט שמענו את הפיצוצים ולבסוף שנגמרה הפצצה. יאנקו בדק בשעון שלו מה השעה בגלל שאימו צריכה לחזור ב4 הבית אז רצנו לביתו של יאנקו עם הכיסא שלו אימו הייתה שם והתחילה לבכות ולצעוק ,אפילו כעסה ואני הבנתי אותה אבל אז היא הביא לי סטירה רק אמרתי סליחה והלכתי

לילה טוב,

שוקה

רפלקציה

שמי דרור דוידי מכיתה ח’2

עשיתי את העבודה לבדי נעזרתי בתמונות ובסיפור