עבודה בספרות – 

מגישות : עמית סמדר ועומר קרטר

שם הדמות : תיאודור התוכי

בחרנו בתיאודור מכיוון שזו הדמות שהכי סקרנה אותנו.

היא עברה הכל יחד עם הדמויות הראשיות וראתה הכל מהצד .

זאת דמות מיוחדת כי היא חיה ולא כמו שאר הדמויות

אני ויאנקו חברי ישבנו בחצר כמו כל יום מאז שעלינו ארצה ואימו של יאנקו התחילה לעבוד .

היא לא הרשתה לנו לצאת מהחצר כלל כי פחדה שיקרה משהו ליאנקו שהיה על כיסא גלגלים .

יום אחד קרה משהו מיוחד…

 יום אחד הגיעו שני ילדים  , שוקה וחברו .

שוקה היה ילד שובב ונחמד אך כשאמרו מילה על אמו נהיה עצבני ואלים .

חברו נגרר אחרי שוקה ובעיקר אחרי השטויות שלו .

 הילדים שהגיעו במקרה אל החצר עמדו והסתכלו על יאנקו ואחר כך גם עליי .

הם עמדו מזיעים מהריצה והתאפקו לא לצחוק .

כשיאנקו הסתכל עליהם ברצינות הם פחדו וניהיה שקט עד ש”הצלתי” את המצב וצווחתי בפולנית, הילדים לא הבינו ומיד יאנקו תרגם אותי “תיאודור אומר לכם שלום” ושאל אם הם יכולים להביא אותי אליו .

שוקה הוריד אותי אל יאנקו ויאנקו נתן לי זרעונים לאכול ומיד צווחתי אליהם שוב בפולנית ושוב תרגם אותי יאנקו “תיאודור אומר לכם תודה” וביקש שיחזירו אותי למקומי .

 לאחר כמה משחקים של שח ודמקה דיבר יאנקו על כך שלא רגיל למזג האוויר פה כי במדינה שממנה בא היה קר .

יאנקו סיפר שלא לומד בבית הספר וכל מה שהוא צריך לדעת יש בספרים ושוקה מיהר ואמר שהעיסוק האחרון שיעסוק בו יהיה לקרוא ספרים, חברו אמר שהוא קורה ספרי הרפתקאות אך כל ההרפתקאות שיש בספרים הוא עובר בחיים האמיתיים, כי העיר התחתית היא מין סוג של ג’ונגל מלא הרפתאות. אחכ המשיכו לדבר על הספרים שקראו והילדים הציעו ליאנקו שילכו לים, יאנקו סירב ואמר כי אולי בפעם אחרת כי אמו צריכה להגיע הביתה.

הילדים הופתעו שיש ליאנקו רק אמא ויאנקו סיפר על אביו שנלקח במלחמה.

מאותו יום הילדים חזרו לבקר כמעט כל יום , הילדים היו מדברים ומספרים סיפורים . הילדים הציעו לקחת את יאנקו לסרט רוסי אך יאנקו סירב ואמר שהוא שונא את הרוסים מכיוון שכשהיה באוזבקיסטן סבלנו הרבה . יאנקו אמר שהיה שמח ללכת לים אך אמו לא מרשה לו .

צעקתי בכעס ושוקה הביא אותי ליאנקו כדי שיאכיל אותי.

בוקר אחד הילדים הגיעו מוקדם מהרגיל ואני כבר הייתי מוכן על ברכיו של יאנקו .

אני התרגשתי , פרשתי את כנפי והשמעתי צווחה רמה .

יצאנו לכיוון הים כאשר שוקה וחברו סוחבים אותנו ועוברים ושבים נעצרים להסתכל עלינו . אפילו פעם אחת ילד קטן זרק לעברנו אבן , שוקה התעצבן והחבורה מיד ברחה . הגענו אל הים הכחול ירקרק ויאנקו סיפר על חלומו להפליג אל הבלתי נודע כדי לעשותו נודע . הלכנו אל הים ,

הילדים נכנסו אל המים ואני ויאנקו נשארנו בחוץ והסתכלנו על המים הכחולים ושוב התרגשתי . טפחתי בכנפי וצווחתי ואז יאנקו דיבר אלי בפולנית ונרגעתי .

לאחר שעה ארוכה ולאחר שקיק בוטנים התחלנו לחזור חזרה אל ביתנו . פתאום נשתאגה יללה מחרישת אוזניים של צופרי אזעקה ושוקה צעק

“התקפת אוויר !! מטוסי האויב באו להפציץ את הנמל!! ” יאנקו פחד ואמר שהוא מפחד מהפצצות כי במלחמה הגרמנים רדפו אחרינו לכל מקום והרגו את הפליטים כמו זבובים . הרחוב השקט נהיה מלא בלגן ורעש , ראינו את הפצצות נופלות אל הנמל . שוקה רץ במהירות אל המקלט ואני נבהלתי שוב צרחתי וטפחתי בכנפי . יאנקו ישב כמעולף על הכיסא וחברו של שוקה הספיק לתפוס אותי בידיו ולקח אותי מעל ברכיו של יאנקו . בכל מקום היו שברי זכוכיות ובלגן . לא הפסקתי לעוף בכלוב ולנקר על הברזל וגם ביקשתי שיפתחו לי את הכלוב .

לאחר שעה המטוסים התרחקו התותחים חדלו מלירות והשתרר שקט . יאנקו ישר נלחץ ואמר כי אמו בטח בבית , שוקה התחיל לדחוף במהירות את כיסא הגלגלים וחברו סחב אותי במהירות  . כשהגענו אל הבית אמו של יאנקו צעקה בקול רם ופרצה בבכי חסר אונים וכשהיא באה אלינו היא נתנה לשוקה סטירה , חברו הניח אותי על האדמה , ומאז לא ראינו את שוקה וחברו יותר…

 תפקידים בעבודה :

עמית – כתבה את המלל 3-9 .

עומר – עריכה ותמונות , עמודים 1-2 , 10 .

תרומה של העבודה :

עמית – למדתי על הסיפור ובנוסף לסכם סיפור .

עומר – למדתי את הסיפור יותר לעומק , הסיפור יותר מובהר לי .