יאנקו מן העיר התחתית

עבודה בספרות

שם: תמר סהר

דמות שבחרתי: שוקה

תאריך הגשה: 7.2.17

בחרתי בדמות זו בגלל שרציתי להעביר את נקודת מבטו של שוקה ולספר מה עבר עליו במהלך הסיפור לדעתי שוקה הוא דמות מרכזית אשר מייצגת ערכים למשל: סבלנות וסובלנות ,אחריות , הבנה ואיפוק .הוא חזק נפשית אך רגיש בנוגע לאמו הוא המוביל ויוסף(המחבר)הנגרר.י

אני ויוסף הגענו לחיפה מקיבוץ בצפון. (בימי המלחמה פינו ילדים ונשים מישובי הגבול, על מנת להגן עליהם). ברוב הימים אנחנו מבלים בשוטטות ברחובות העיר, בתי הערבים הנטושים וחוף הים.י

  יום אחד רצנו ובחרנו מגברת אחת והגענו  לחצר, שם ישב ילד על כסא גלגלים, לבוש בבגדים כהים  וכומתה שחורה על ראשו באותם ימים חמים של עונת הקיץ.י .התוכי צעק כמה מילים מוזרות ואז הילד פצה את פיו ואמר

 תיאודור אומר לכם שלום” .הילד מציג את עצמו כיאנקו ומציע לנו משחק בשח עניתי כי אינני יודע לשחק שח אך יוסף ענה כי הוא יודע מעט. לאחר כמה משחקים כושלים בהם יאנקו ניצח בכולם הצעתי לו שנשחק דמקה כי במשחק זה אני טוב ויודע אותו, גם אני הובסתי בידו.י

בזמן ששיחקנו יאנקו סיפר לנו על משפחתו שכנראה נספתה בשואה ואיך אימו ברחו מהנאצים ,איך ששמעתי את המילה נאצים אמרתי “ימח שמם” יאנקו הוסיף כי אמו דואגת לו ולא מסכימה לו לצאת מהחצר בגלל מצבו ובגלל הפחד שנשאר לה מהמלחמה. כל מה שעלה בדעתי כששמעתי שאמו לא מסכימה לו לצאת מהחצר הוא איך הוא לא משתעמם לבדו. מיד לאחר מכן כאילו קרא את מחשבותיי אמר כי הוא לא לבד ויש לו את תיאודור וכרגע אותנו. לפני שהלכנו שאל תבואו שוב?י

 בשאר הימים באנו אל יאנקו הוא סיפר לנו על חייו ועל סיפורים שקרא ושוחחנו.י

יום אחד נמאס לי מלשוחח כל הזמן והצעתי שנלך ביחד לים ונחזור לפני שאמו תחזור יוסף הסכים כמו בדרך כלל,אך יאנקו אמר כי מאוחר מידי ואמא שלו חוזרת עוד מעט.י

אחרי כמה זמן מיום זה היינו בדרכנו אל הים ארבעה חברים שאחד מהם זה ילד על כיסא גלגלים לבוש בגדים שחורים וארוכים ושני חבריו דוחפים אותו והרביעי הוא תוכי בשם תיאודור שמחזיק יאנקו.

בנמל יוסף ואני נכנסנו למים אך יאנקו לא רצה להצטרף אלינו בגלל שכיסא הגלגלים שלו נתקע בחול היבש.

לאחר זמן מה יצאנו מהמים ויאנקו הוצעא ארנק שחור והציע לנו כסף לשלגונים ויוסף ואני הלכנו לקנות שלגוני מנטה בשבילי בשביל יאנקו ובשביל יוסף ובוטנים בשביל תיאודור.

תוך כדי שאכלנו את שלגוני המנטה התחלנו לחזור הביתה כי ידענו שאמא של יאנקו עומדת לחזור.

באמצע הדרך כאשר סחבתי את כיסא הגלגלים של יאנקו שמענו אזעקה לכן רצנו אל המקלט הקרוב שמצאנו ונשארנו שם עד שהאנשים שהיו איתנו יצאו גם, בשעה שיצאנו מהמקלט ידענו שאמא של יאנקו כבר הגיעה לביתו ובטח נורא דואגת לו.

ריצה למקלט

ברגע שהגענו לביתו של יאנקו ראינו אסיפה של אנשים ליד אמא של יאנקו המודאגת שברגע שראתה אותנו נרגעה אך הייתה מאוד נסערת ונתנה לי סטירה ,התאפקתי לא להגיב וברחתי מן הבית מלא מחשבות ותחושות לא הבנתי למה היא הרביצה לי הרי אני החזרתי את בנה ללא שום פגע אני יודע שעברנו על חוקיה אבל זה היה כדי לשמח את יאנקו.

עליתי על האוטובוס הראשון שראיתי שלוקח אותי לביתי וכל הדרך חשבתי על מה יהיה עם יאנקו ויוסף ואני האם נחזור להיפגש,להנות ביחד או בכלל לדבר?

בסופו של דבר הגעתי הביתה ואחרי הגיע יוסף ואמר לי “שוקה אל תדאג אמא של יאנקו פשוט דאגה מאוד לבנה וברגע שראתה אותך לא ידעה מה באמת עשית איתו ולכן נתנה לך את הסטירה” אני חייב להודות שמה שיוסף אמר לי הרגיע אותי ושימח אותי מאוד שיש חבר כמוהו.

כמה ימים אחרי שהרגעתי את כעסי החלטתי ללכת לאימו של יאנקו ולהתנצל בפניה.

דיברנו והסברנו אחד לשני מה קרה ואת הכוונה הטובה שהייתה לי וליוסף .

אחרי שכל אחד דיבר אימו של יאנקו התנצלה בפני ושעשתה את זה מתוך דאגה לבנה.

חזרנו להיות השלישייה שהיינו קודם, ואימו של יאנקו הרפתה מחוקיה והסכימה לנו לצאת ולבלות.

THE END

:מהלך העבודה

עבדתי לבד,נעזרתי בסיכומים מהאינטרנט ותמונות באינטרנט ומסרט

התוכנה לא עבדה הרבה פעמים .