בסוף התקופה הערבית הקדומה שימש הרובע המוסלמי לשכונה יהודית. הכובשים הצלבנים טבחו בתושבי העיר היהודים והמוסלמים, שרפו את היהודים בבתי הכנסת, גרשו את הנותרים, ואסרו את כניסתם אל העיר. בתקופתם שכן באזור רובע של מהגרים נוצרים מסוריה.

בתקופת השלטון הירדני נכסי היהודים לא הופקעו. בתקופה זו היה הרובע המוסלמי לשכונת העוני של ירושלים, והאזור הדל בעיר, לאחר הריסות הרובע היהודי שבו התיישבו פליטים ערבים. מרבית התושבים התגוררו בדמי מפתח במבנים, בהם שכר הדירה לא השתנה מאז תקופת המנדט הבריטי, היו בבעלות ההקדש המוסלמי (הוואקף). ההקדש לא השקיע כספים בשיפוץ ושיקום הבתים, ומצבם של המבנים הידרדר. השלטונות הירדנים לא עשו לפיתוחן של תשתיות החשמל המים והביוב. רבים מתושבי הרובע התגוררו בדירות חדר ומרתפים תת-קרקעיים, או בפחונים וצריפים, שנבנו על גגות הבתים. בתקופה זו עדיין לא היו מים זורמים במרבית הבתים, ורק במספר קטן של דירות היו בתי שימוש . רוב הרחובות לא היו מרוצפים ותושבים רבים השתמשו במנורות נפט בגלל העדר חשמל בתנאים קשים אלה, התגוררו כ-17,000 תושבים מוסלמים עד שלהי התקופה הירדנית.בניית בתים באזור.

תקופת השלטון הישראלי החלה במלחמת ששת הימים. השלטונות הישראלים שיפרו בהדרגה את מערכת המים והביוב, ריצפו מחדש את הרחובות והציבו שילוט בשפות אחדות. בדצמבר 1978 החלו עמותת “עטרה ליושנה” בחידוש היישוב היהודי ברובע המוסלמי, אותו הן מכנות בשם “הרובע היהודי המתחדש”. המבנה הראשון אליו נכנסו היה בית המערבים. פעילות זו כללה חזרה  לבתים נטושים שהיו בבעלות יהודית.

המבנה של כיפת הסלע הוא מהמפוארים במזרח התיכון. המבנה, מתומן שבמרכזו כיפה, בנוי במפלס העליון של הר הבית. בדומה למספר מבני דת מועטים יחסית במזרח התיכון, למבנה אין כיוון מסוים, אלא הוא בנוי בקונצנטריות סביב העצם המקודש במרכז 1.

פי מסורת אחת, נבנה המבנה מעל מקום המזבח, מקום בו התרחשה עקדת יצחק. על פי דעה אחרת, נבנה המבנה מעל לאבן השתייה – היא הסלע

שממנו הושתת ונברא העולם, ומקום כיפת הסלע מזוהה עם החלק הקדוש של בתי המקדש הראשון והשני ועל אבן השתייה היה הארון אשר בקודש הקודשים.

כיפת הסלע נבנתה בתקופה הערבית הקדומה בארץ ישראל כאחת ממיזמי הבנייה של השליטים הערבים המוסלמים בירושלים.

אחר כיבוש ירושלים בידי הצלבנים ב-1099 והקמת ממלכת ירושלים הוחלף הסהר שבראש הכיפה בצלב, ובפנים המבנה הוקם מזבח אבן. שמו של המבנה הוסב ל”מקדש האדון” והוא הועבר לאחריותו של מסדר אבירי היכל שלמה (“הטמפלרים”), מסדר צבאי שקיבל על עצמו את השמירה על המקומות המקודשים. עולי הרגל הרבים שפקדו את המקום, ואשר חלקם לקח פיסות מהסלע כמזכרת, הניעו את השלטונות הצלבניים להקים שבכה להגן על הסלע.

המבנה של כיפת הסלע הוא מהמפוארים במזרח התיכון. המבנה, מתומן שבמרכזו כיפה, בנוי במפלס העליון של הר הבית. בדומה למספר מבני דת מועטים יחסית במזרח התיכון, למבנה אין כיוון מסוים, אלא הוא בנוי בקונצנטריות סביב העצם המקודש במרכז 1.

מסגד אל אקצא

זהו המסגד השלישי בחשיבותו באסלאם. על פי המסורת המוסלמית זהו המקום אליו הגיע מוחמד במסעו הלילי ממכה לירושלים. מהר הבית

מוחמד עלה השמיימה עם המלאך גבריאל.

במסגד אל אקצא יש מקום לכ-5000 מתפללים.

המסגד נבנה ונהרס פעמים רבות חלקם בגלל רעידת אדמה.

מבנה המסגד ממוקם במתחם של אתרי תפילה ומבני דת מוסלמיים המכונים בערבית “אל-חַרַם אל-קֻדְסי א-שַריף” – המתחם הירושלמי הקדוש, בעברית המתחם קרוי הר הבית בירושלים.

השם “מסגד אל-אקצא” נזכר בקוראן. המסגד עצמו נבנה ב-705, 73 שנים לאחר מות מוחמד. מסגד אל-אקצא נבנה תחילה מעץ, בשלב מאוחר יותר, נבנה במקום מבנה האבן. המסגד מתאפיין במספר סגנונות בנייה, ובהם גם סגנון צלבני מהתקופה שבה ירושלים נכבשה בידי הצלבנים. בתקופה זו שימש המסגד כארמון, והוא כונה “מקדש שלמה” בשל ההנחה כי המסגד נבנה במקום שבו שכן בית המקדש הראשון. גם בציורים יהודיים של ירושלים מימי הביניים מופיעה לעתים כיפת הזהב כשמעליה המילים “בית המקדש”.

לאחר מלחמת העצמאות עבר ה מס גד, יחד עם הר הבית וירושלים המזרחית לשליטת ממלכת ירדן, יש הטוענים כי תפילה אחת במסגד אל אקצא שווה ל500 תפילות במסגדים אחרים.

מנזר האחיות ציון

מנזר האחיות ציון הוא מתחם של מנזר וכנסייה השייכים למסדר האחיות ציון ושוכנים ברחוב ויה דולורוזה ברובע המוסלמי, העיר העתיקה, ירושלים.

מנזר האחיות ציון נבנה ביוזמתו של אלפונס רטיסבון, יהודי מומר משטראסבורג. ב-1855 הגיע רטיסבון ארצה יחד עם אחיו, תיאודור, שהתנצר מספר שנים לפניו, כדי להקים קהילה דתית שמטרתה לנצר יהודים.

הקהילה שהקימו נקראת קהילת “אחיות ציון” . רטיסבון הצליח לרכוש את ה”אקה הומו” וסביבתו שהיו זרועים עיי חורבות ב-1857 ובנה במקום כנסייה ומנזר.

בחלק האחורי של הכנסייה קיר גובה, עשוי סלע. סמוך למתלול גרם מדרגות המוליך לשני חדרי משמר, במקום שהרומאים השגיחו על הנכנסים והיוצאים מהמצודה. מהמערה ירידה לקריפטה קטנה שנחפרה לפני זמן לא רב. בסמוך נראים שרידי הרצפה בה חריצים למניעת החלקת הסוסים. פתח עגול מעל למערה השנייה מעיד כי הוא שימש כבור מים

שוק הבשמים-השוק(בערבית-סוק אל עטארין) מכיל חנויות תבלינים בשמים מזון ובגדים והוא מהווה את חלקו הדרומי של רחוב בית הבד.                                                                              עדנאן(בעל החנות)ממשיך מסורת של קרוב לארבע מאות שנה סבא שלו קבור בבית הקברות המוסלמי של ממילא. חנות קטנה ריחנית ונעימה-היכנסו פנימה אל תתנו לגודלה של החנות להטעות אתכם תוכלו לגלות בה עולם ומלואו. חנות הקטנה מציעה המון תבלינים כמו תערובות וחליטות תה, שמנים ותמציות של צמחים ועוד… חלק מהמוצרים משמשים את התושבים לבישול של  קוסמטיקה רפואית

הדת המוסלמית

הדת החלה להתפתח במאה השביעית בחצי האי ערב תחת הנהגתו של מוחמד. על פי המחקר ההיסטורי דת זו נוצרה לצל השפעה יהודית

ונוצרית חזקה, ובתחילת דרכם, אף ביצעו המוסלמים כמה מנהגים יהודיים כמו צום יום כיפור (אשר לימים הוחלף בצום הרמדאן), או תפילה לכיוון ירושלים, אך משהבין שהיהודים לא יקבלוהו כנביא, החלו מאבקים אלימים בין מוחמד לשבטים יהודיים בסביבתו עד כדי השמדה ואו גירוש של קהילות יהודיות שישבו בחצי האי ערב, והדת החלה להיבדל עוד יותר מהיהדות. עם זאת, הדומה המשיך לגבור על השונה בדתות אלו, גם לאחר מכן; הדמיון ניכר במסורות דתיות, מצוות הדת, נוסחי וניגוני תפילה, מנהגים שונים, ועוד

האימאם:

האימאם הוא מנהל התפילה במסגד,  אימאם הוא תואר מנהיגות דתי מוסלמי שהגדרתו שונה בזרמים השונים באסלאם

המואזין:

מבצע את קריאת התפילה חמש פעמים ביום ברוב המסגדים המודרניים החליפו מגברים את המואזין

חגי הדת המוסלמית

במוולד א-נבי ( לידת הנביא מוחמד) חוגגים המוסלמים ב-12 בחודש רביע אל-אוול את לידת הנביא מחמד. המועד לא נחוג בתקופה העתיקה של האסלאם, ולכן לא כל הקהילות המוסלמיות חוגגות אותו כיום. במקומות בהם מצוין החג נערכות חגיגות, קריאת שירי שבח והלל לאללה ולמוחמד. יש חכמי דת מוסלמים, בייחוד הוהאבים בהם, שרואים בחגיגות חידוש לא רצוי (בִדְעה) וסטייה מדרך התנהלות הנביא ומלוויו.

במהלך חודש הרמדאן צמים המוסלמים מדי יום מעלות השחר ועד השקיעה. במהלך היום נאסר גם עישון, קיום יחסי מין, ועל המוסלמים להקפיד במיוחד שלא לרכל, להמר ולבצע חטאים מוסריים במהלך החודש הקדוש.

עיד אל-אדחא המכונה גם “החג הגדול” נחגג החל מהיום העשירי של חודש ד’ו אל-

חג’ה, הוא החודש האחרון בלוח המוסלמי, ונמשך ארבעה ימים, התאריך מציין גם את תקופת החג’ . בחג זה חוגגים המוסלמים על אדיקותו של הנביא אברהים שנכון היה להקריב את בנו ישמעאל לאלוהים (בדומה לעקדת יצחק בתנ”ך). בחג מקריבים המוסלמים בעל חיים בהודיה לאללה על שהציל את ישמעאל.

תפילות הדת המוסלמית

באיסלם מתפללים חמש תפילות בכל יום.

כל אחת מחמש התפילות היומיות נקרא “צלאת”(תפילת חובה) התפילה מורכבת ברובה פסוקים מן הקוראן בעברית אייאת ומתנועות גוף-כריעות והשתחוויות.

תפילת הבוקר (אלסובח) בשעה 5:20. תפילת הצהריים (אלדוהור) בשעה 11:45.תפילת אחרי צהריים (אלעסר)14:30. תפילת הערב (אלמגריב) בשעה 16:45. תפילת לילה (אעשאא) לילה בשעה 18:00

מוזיקה מוסלמית

במוזיקה המוסלמית יש סגנונות ומאפיינים רבים במוזיקה שלהם:

הסגנונות במוזיקה המוסלמית הם:מוזיקה ערבית קלאסית, פופ ערבי, מוזיקה ערבית יהודית, מוזיקה אלקטרונית ערבית, ג’אז ערבי, רוק ערבי, היפ הופ ערבי, ראפ ערבי

המאפיינים במוזיקה המוסלמית:1. מערכת צליל המתבססת על מרווחים ומבנים שנוסחו על ידי אל פארבי במאה ה 10

2.מבנים קצביים זמניים בעלי מגוון עשיר של דפוסים קצביים

3.כלי נגינה משותפים בעלי מערכת טון אחידה טכניקת נגינה דומה ודמיון בבנייה ועיצוב

4.הקשרים חברתיים תרבותיים המשפיעים על סגנון המוזיקה: עירונית כפרית או בדווית

5.”מנטליות מוזיקלית ערבית” אשר אחראית להומוגניות אסתטית של של מבנים טונאלים מרחביים קצבים וזמניים בכל העולם הערבי בין אם מולחנים או מאולתרים, חילונים או דתיים