מבט לשמיים / שירים כמו מים / עדנה כהן

מכונת תפירה שמימית

השמיים תופרים לי כנפיים

מהסוג שלא מקבלים בלידה

אבל זוכים בו מרגע הגיחה

לאוויר העולם ושם,בנשימה הראשונה,

מתחילה הצמיחה של הכנפיים.

השתיים בעידודם של ההורים

והסביבה העוטפת – והזוכים בה

ירגישו תמיד על הגובה

כמו ברכיבה על סוסים

או במעוף הציפור,

לרגעים אין ספור שבהם החיוך

לא יורד מהפנים – בעיקר שלי.

מבט לשמיים

מבט גבוה לשמיים,

כחול עמוק בעיניים..ואני…

עוקבת אחר נדידת הציפורים

,ממריאה איתן למרומים,

מזהה אחת חלשה עם כנף שבורה.

מתקדמת לכיוון נחיתה אפשרי

שבו היא תצנח ואני אמתין

לחבוש כנף,להחלים לאט

ולשחרר למרחבים.

לחפש את קבוצת האם

ולהמשיך איתה הלאה אל המטרה

שלשמה יצאה לדרכה…

למצוא תחנת מעבר בטוחה.

משהו ממני
משהו ממני

מביט מתוך מראה,
משהו של שנינו

במראה כפולה…
הכל נראה מפתיע,

מושיט יד ומגיע,
כמעט לכל מקום,

קרוב ומרגיע.
משהו ממני וממך

רוקד טנגו מהיר
בניגון אטי ובקצב מקביל,
בלחן אישי ומפתיע.
משהו ממני כמו הבוקר מפציע
ומצפה ליום חדש ומבטיח.

ושוב

ושוב,משהו ממני

יוצא מתוך תוכי.

משהו דומה לי

מחייך מתוך עצמי

וטוב לי כך כל כך,

איש לא זכר ולא שכח

מילה,משפט,אדם נוכח

ורק אני

בהיותי שם עם עצמי,

ראיתי ביני לביני

את המשהו הזה

יוצא במלוא פניו,

נוכח ולא הוזה,

קם ונולד.

טנגו  לעלי שלכת וניצן כותנה

לא יום הולדת,גם לא מסיבה.

סתם כך יושבת על המדרגה,

הדשא הצהיב מהחום,

הממטרה מסתובבת

ומזמינה את הדרורים

לרקוד איתה טנגו בין הטיפות.

שמעתם פעם על טנגו

שרוקדים אותו ביחד שנים

והוא לא ריקוד לשניים אלא לשלושה

ואי אפשר להפסיק ?

זהו טנגו של עלי שלכת וניצן כותנה,

שומרים אותם במפתח הלב

לאורך זמן ומנגנים…

והתווים שלו כבר מתנגנים מעצמם

בקצב של אחד לאחד,

תמיד ביחד,תמיד אחד.

שוב צומחת הכותנה בשדות,

אוספים כעת דגימות של מזיקים ומחלות

כדי לשפר את איכות הכותנה לעונות הבאות.

הניצן שלנו כבר פורח והוא מחוסן ומוגן,

בעוד זמן מה ייתן ריח,

חדש ואמתי ואז לטנגו שלנו יהיה,

לא רק לחן נפלא ,

אלא גם חדשני ומאד איכותי.

טנגו הוא ריקוד לשניים,

כשרוקדים אותו נכון בין הטיפות,

גם הדרורים יודעים,

שאלוהים כתב אותו הרבה לפני

שמישהו המציא את התווים.

כנפיים בלב 

לעוף כמו ציפור,
לנוח על פרח,
לרחף עם הרוח
במרחב הפתוח.
לנשום לרווחה
ולחוות אהבה.
כנפיים בלב ,
להרגיש את הגוף
חופשי וללא כל כאב.

כך זורם לו נהר 

כך זורם לו נהר
בין גלי השקיעה,
על כנפי השכינה,
מתרווח על המים
שמשתקפים בם השמיים
בצבע ברור ונכון,
בגוון של ורוד וכחול,
מעט ירק לאדמה
ודמעות טל לזריחה
ובכדי שהתמונה
תהיה שלמה
זורם הנהר כמו
מי נחלים,
יורד על מדרגות החיים,
לאט ובמתינות
נוגע לא נוגע בעצבות
של הטבע
שמאבד חיוניות
בעטיו של זיהום
סביבתי חמור.
כך זורם לו נהר,
נוגע לא נוגע בעבר,
מחליק על שלולית,
נלכד ברשת עכביש
ומתערסל עליה
כמו בערסל גמיש
משמאל לימין ולהיפך
ושב מהסוף להתחלה.

הברק מכה פעמיים

הברק מכה פעמיים,
בראשונה במירוץ אחר הרעם,
בשנית בציפייה להקדים את הגשם
והוא מאיר את הרקיע באור יקרות
בזמן קצר ממהירות הקול.
כמו הד הוא מופיע ונעלם בחשכה,
את העולם מרעיד לדקה ארוכה
ומבצע כיבוי אורות שמימי
ואחריו חשכה ומבול אמתי.
הברק מכה פעמיים ובשלישית
מוכה כמו בומרנג ונמוג
בין טיפות הגשם שהגשימו את עצמן
ונספגו באדמה צמאת החיים.

חיבוק

חיבוק הוא אחד הכלים
החשובים ביותר
בארגז הכלים של הלב.
שומר על שלמות הנפש,
מגן על הלב מנזק,
מביא שלווה ושקט
ומחזק לאדם את הקשר
עם עצמו ועם הסביבה.
חיבוק הוא כמו מטען אנושי,
מתחברים,נטענים בחיוב
ונפרדים בחיוך.

שיר נוגע במרווח שבין הפיזי והרגש :תגובות –  naftaly primor

ומה שביניהם. מצוין. תודה.

קבלי חיבוק – gal shoham

מדויק להפליא. כל מילה במקומה – חנהלה אקסלמן.

 אודותיי

עם אור ראשון

עם אור ראשון
שירים לך ירננו,
דרכים הרבה 
אל לב אוהב יצטלבו,
יאמרו שירה…
לו רק תאמרי
מילה…תפילה…בכוונה גדולה…
עם אור ראשון
פרחים לך יציירו נוף.
גלים מחוף אל חוף
תנועה יניעו על החול
בין הצדפים לגובה הגלים.

יחפה רוב הזמן

כשאני יחפה אני מרגישה
הכי קרוב ללב שלי.
שומעת את הלמותו.
כל זה קורה כשאני יחפה.
הכי נוח,אינטימי
ומלא תחושות
עד קצות האצבעות.
הכי יפה,יותר מנעלי עקב.
אופנתי יותר מנעלי ערב,
יציב כך לא כואב בברך…
קדימה יוצאת לדרך
וכבר מתגעגעת לאדמה שלי.
ורוצה לשוב במהרה.

אם תחפש אור

אם תחפש אור

תמצא אותי.

בזריחות,בשקיעות

ולעת מנוחה

בשתיקות.

הנפש וההיגיון

כמו קווים מקבילים

אינם נפגשים ברעיון.

ככה שנינו יחד

וכל אחד לחוד

במעשים,

בזיכרונות,

בשאיפות,

באהבות

ובגעגוע.

פשוט אהבה

פשוט אהבה לשניים,
מילים שקטות על שפתיים
ומנוחה בלב…
פשוט אהבה עד כאב
בברכיים,
לדלג על פעימה או שתיים
ולהרגיש שלם.
לגמרי פשוט,מבט תלוי
על כתפיים,
מרחיב נשימה לנו השניים
ומתקדם,למקום שבחר בנו
ולעצור ,לאחוז ידיים
ולהמשיך בדרך שהיא רק שלנו.
דרך סלולה.

אילו יכולתי
אילו היה לאל ידי,
היית כותבת או מוחקת
דף או מחברת
ומשנה מציאות כואבת.
אם הייתה בי
היכולת לשנות
מהמסד עד הטפחות
הייתי עושה הכל
לברוא מציאות אחרת,
שבה הורים לא אומרים
קדיש על ילדים אלא להפך.

שלום של טיפשים

יש שלום בין מדינות,שלום אחר בין ממשלות.

חוזה חתום בין נשיאים ויש חוזה בין שני עיוורים.

על זה האחרון לא נתלבט,

הוא מבטיח אמון וסיבה להתבלט בין כל האחרים.

יש שלום בין אויבים ועוד אחד בין חברים,

הכי חשוב וגם נכון הוא לחתום עם עצמנו ברית שלום.

כי השלום האמתי מתחיל בבית פנימה,בבית שבלב,

ואם נבין היטב נלמד,כי רק ההבנה בינינו לבין עצמנו

תוביל אותנו לשלום שיחזיק מעמד עם שכנינו.

שלום אחד בלבד לגמרי מיותר ולא יועיל לאיש

והוא שלום בין שני טיפשים

שלא השכילו להבין את משמעות המילה שלום

וחתמו עליו “בלנקו” בעיניים עצומות.

הכוח שבשקט

כוחה הרב

של שתיקת הרוח

במעלה דירוג

השקט והצליל.

כוחה של הנפש

בינות מצבי הרוח

ובין שבילי

יער עצי הלב,

הפונים בכיוון הנפש,

שאינם בהכרח

מותאמים

לצורך או לרצון

אבל תמיד ממשיכים.

שלוש נקודות לציון

לאורך הנחל,במעוף זהיר,
דואה ממעל עיט צעיר.
מוטת כנפיו מונפת באון
וראשו זקוף ונע בגאון.
לאורך הנחל פוסע אדם,
נושא בלבו תחושת אשם
על הזמן שאבד,

על אהבות שנטש,

מהפחד שלא תחזור שוב אליו
אהבה ננטשת

מסיבה מטופשת
ויש לה שלוש נקודות ציון.

הפחד – נחשף אחרון.

האומץ – תמיד במקום הראשון

ורק החכמה פוסעת בנחת
שלובת זרוע עם מחשבה מפוקחת,
בעיקר בשדה האהבה.
בכדי להגיע לבחירה הנבונה.
לאורך הנחל פוסעות יחדיו

שלוש נקודות לציון האחווה

והן פוסעות בזהירות יתרה

כדי למנוע את הנפילה הבאה.

תגובות

אני מוצאת בשיר הזה המון עומק ויופי, תודה לך – בת שבע נעים

Gal shoham – עדנה נפלאה כדרכה,במחשבה מפוקחת לבחירה נכונה.

ממעוף הציפור

ממרום משכנו של האל

מביט אל תוכנו במבט חבוי,

עופר איילים הנחבא אל ענן

ומעלה בדמיוננו ילד קטן

הזקוק להגנה.

הענן נע ומתפתל,זע ומתגלגל

והופך לבן דמותנו שברא האל.

עיניו עיני עולל,מחמל לב הוריו.

גופו זקוק לחום ולמזון פן ירעב.

ממעוף הציפור אל ענן לבן

נראה בדמיוננו כל שנתן

עד לשינוי שיבוא עם הרוח,

שתישא אותו מכאן עם הזמן.