היו היה פעם איש שקראו לו לאונרדו דה וינצ’י, הסיפור שלו מתחיל כך:

לאונרדו היה ילד, בוקר אחד הוא התעורר וסיפר לאימא שלו על חלום שחלם בלילה.

בחלום ראה צייד שצד טלה, כבר בחלום , תיאר לאימא שלו, הרגיש לא טוב.

הוא הרגיש שהמעשה אכזרי.

לאונרדו היה נסער.

הוא בכה.

אימא שלו שאלה: “למה אתה חושב שהרגשת כך כך רע בחלום?”

לאונרדו ענה לה שהוא חושב שזה בגלל שהרגיש את הסבל של הטלה.

אימא שאלה מה יכול לעזור לו לשפר את ההרגשה שלו.

לאונרדו ענה שכדי להפסיק את הסבל של החיות הוא מפסיק לאכול בשר והופך להיות צמחוני.

הוא גם הבין שעד עכשיו הוא בכלל לא היה מודע לסבל שהחיות עוברות כדי להיות על הצלחת שלו.

הוא החליט החלטה אמיצה.

לאונרדו עמד במילתו והחליט שהוא גם חוקר את המבנה והרגשות של בעלי החיים.

אם אלמד את בני האדם שגם לחיות יש רגשות אולי גם אנשים אחרים יפסיקו לאכול בשר, חשב לעצמו.

אני צריך לפרסם את כל מה שאני יודע ולומד על בעלי החיים!

אפילו אם מישהו אחד ישתכנע זה גם משהו.

אני רוצה לשנות את העולם ולנסות להפוך אותו למקום עם פחות סבל.

לאונרדו התבגר והתמיד בדרך שלו לא לפגוע בבעלי חיים.

ככל שחלפו השנים הוא המשיל והתגלה כאדם רגיש וסקרן ולקח על עצמו משימה.

המשימה היתה להפוך את העולם לעולם מודע יותר.

אימא של לאונרדו כבר היתה זקנה ולאונרדו ברגישות שלו ביקר אותה ועדכן אותה בכל הגילויים החדשים שלו.

אימא של לאונרדו היתה מאוד גאה בילד שלה שלמד את כל מה שהוא ידע לבד!

כשהיא נפטרה הוא החליט להמשיך בדרך שהיא חינכה אותו ללמוד ולהשקיע בכל מה שהוא עושה ותמיד להתנהג בכבוד.

עד יומו האחרון לאונרדו זכר את היום שבו סיפר לאימא שלו על החלום.

הוא המשיך ללמוד ולחקור ולנסות ללמד את העולם את האמת על כל דבר.

סוף!!!!!!!