נפוליאון בונפרטה האיש הנמוך שהגיע גבוה

נפוליאון בונפרטה נולד בשנת 1769 למשפחת אצולה קורסקאית זוטרה.

בשנת 1779 נפוליאון התקבל לאקדמיה הצבאית. מאחר שהיה זר ועני התפחה עוינות בינו לבין התלמידים האחרים (שבאו מהאצולה הצרפתית).

את אופיו הצבאי היה אפשר לזהות כאשר יזם מלחמות שלג והשתתף בניהול ה”קרב”.

נפוליאון שאף לשרת בחיל הים ואפילו לשרת בצי המלכותי של בריטניה שנחשב לחזק בעולם.

בגיל 16 ניסה נפוליאון להצטרף למגלה הארצות פרוז אך נכשל מה שגרם לסוף חלומו להיות ימאי.

בשנת 1784 החל נפוליאון את לימודיו במוסד הדגל של הצבא הצרפתי.

בלימודים במוסד התלמידים למדו גם איך להשתמש בנשק.

במהלך לימודיו במוסד נפוליאון הכיר לראשונה חבר טוב למרות שיחסיו עם שאר התלמידים נשארו עוינים.

ב1785 דילג נפוליאון על הליכי הקבלה הרגילים והצטרף לחיל התותחנים המובחר. זאת למרות שהגיע למקום ה42 מתוך 58. הוא רק למקום ה42 בגלל שעבר שנת הכשרה אחת מתוך שתיים בעקבות מות אביו והדרדרות המצב הכלכלי במשפחה.

 בינואר 1786 סיים את הכשרתו ונשלח עם הרגימנט (גדוד) לדכא הפגנה בליון.

באוגוסט 1788 הועלה לדרגת סגן ונבחר בשל כשרונו לפקד על פלוגת ניסויים שחקרה דרכים לירי פצצות מרגמה מתותח רגיל, והיה לסגן היחיד שזכה להשתתף בוועד של גדוד תותחנים כלשהו.

במהפחה הצרפתית נפוליאון תמך במהפחנים ולראשונה הזדהה עם צרפת מכיוון שפנתה כנגד האצולה הצרפתית הבכירה אותה תיעב. בערב המהפחה הצרפתית כתב נפוליאון למנהיג המהפחה מכתב בו כתב:

“כשהאומה גוועה נולדתי. שלושים אלף צרפתים הזדחלו אל חופינו, מטביעים את כס החירות בגלים של דם. זהו המחזה המבחיל שהיכה בי, מלידה הוקפה עריסתי בזעקות המתים, אנקות המדוכאים ודמעות של יאוש. עזבת את האי שלנו ובעקבותיך השמחה.”

ב-1778 הטילה הממשלה הצרפתית הנבחרת על נפוליאון לכבוש את מצרים כדי לפגוע בדרכי המסחר של הבריטים עם הודו (לפי סברה אחרת, משימה זו הוטלה עליו כדי להרחיקו מפריז לאחר התגברות הפופולריות שלו בציבור).

נפוליאון כבש עד מהרה את קהיר וסביבותיה, אך נותק מצרפת בעקבות השמדת הצי הצרפתי על ידי האדמירל הבריטי נלסון.

נפוליאון ביסס את שלטונו במצרים והחל לנוע לאורך חוף הים התיכון בכיוון ארץ ישראל. הוא כבש את כל ערי-החוף של אותה תקופה.

נפוליאון צר על עכו כחודשיים, אולם העיר, בשליטתו של אחמד אל זאזר, הייתה מבוצרת היטב, והתגוננה בעזרת צבא טורקי שהגיע מסוריה, ובסיוע כוחות בריטים תחת פיקודו של האדמירל סידני סמית. יש האומרים כי הודעתו של נפוליאון במהלך המלחמה לפיה אם תצלח דרכו והארץ תכבש על ידיו, תוחזר הארץ לידי היהודים, נועדה לכבוש את לבו של חיים פרחי, יועצו ואיש סודו של אל-ג’זאר. בסופו של דבר לא הצליח נפוליאון לכבוש את עכו, וצבאו נסוג חזרה למצרים.

למרות כישלונותיו האחרונים במזרח-התיכון לא נתפס המסע ככישלון, ולאחר שחזר לפריז ב-1799 מונה נפוליאון למפקד הצבא.

מלבד כיבוש צפון-איטליה מידי האוסטרים (בשנית) בשנת 1800, ניצל נפוליאון את שנות שלטונו הראשונות לביסוס מעמדו בצרפת ולהחזרת היציבות למדינה. הוא ביצע מספר רפורמות במערכות שונות.

ב-2 בדצמבר 1804 הכתיר נפוליאון את עצמו כקיסר צרפת בברכת האפיפיור.

בשנת 1803 הכריזה בריטניה בשנית מלחמה על שלטונו של נפוליאון. ב-21 באוקטובר 1805 הובס הצי של נפוליאון יחד עם הצי הספרדי על ידי הצי הבריטי בקרב טרפלגר.

לאחר קרב זה החל נפוליאון במסע כיבושים נרחב ברחבי יבשת אירופה נגד כל המעצמות שהתנגדו לשלטונו.

ב-22 ביוני 1812 פלש צבע נפוליאון לרוסיה. הכוחות הרוסים לא הציבו התנגדות, ובמקום זאת נסוגו כשהם מושכים את צבא נפוליאון לתוך עומק שטח רוסיה, תוך שימוש בטקטיקה של אדמה חרוכה (טקטיקה צבאית שבה שורפים כל דבר שיכול להיות שימושי ליריב).

נראה שנפוליאון לא העריך את הנחישות של הרוסים, לא הכין את עצמו לטקטיקה של אדמה חרוכה וצבאו לא היה ערוך להתמודד מול החורף הרוסי.

כנראה שנפוליאון היה שאנן עם ביטחון עצמי מופרז דבר שהביא לכך שחשב שהתקיפה תצליח ולא הכין כמה תוכניות אם יקרה משהו.

בסופו של דבר כשכוחות צבאו החלו להידלל נטש נפוליאון את צבאו וחזר לפריז, דבר שגרם לשינוי התפיסה לגבי נפוליאון מבלתי מנוצח למובס.

ב-1814 התאחדו בעלות-הברית (בריטניה, רוסיה, פרוסיה ואוסטריה) נגד נפוליאון ופלשו לצרפת. ב-31 במרץ הם הצליחו לכבוש את פריז, והסנאט החליט להדיח את נפוליאון מתפקידו כקיסר.

הוא פותר ללא תנאי והוגלה לאי אלבה אי קטן מרוחק 20 קילומטרים מחופי איטליה.

בסוף פברואר 1815, אחרי גלות קצרה באי אלבה, נמלט נפוליאון מהאי ונחת בחופי צרפת.

כוחות הצבא שנשלחו כדי לעצור אותו קיבלו אותו כמנהיגם. הוא החל לצעוד לעבר פריז כאשר לאורך המסע מצטרפים לשורותיו חיילים ומתנדבים רבים מקרב העם. הוא הגיע לפריז ב-20 במרץ 1815 עם צבא סדיר של 140,000 חיילים וכ-200,000 מתנדבים. וחזר לשלוט בפועל.

המעצמות הזרות לא קיבלו את חזרתו לשלטון. הקרב הסופי התחולל ב-18 ביוני 1815 בווטרלו שבמרכז בלגיה של ימינו, בין הצבא הצרפתי לבין הצבא הבריטי והצבא הפרוסי.

הצבא הצרפתי הובס בקרב זה.

בסך הכול שלט נפוליאון בצרפת מאה ימים לפני שהובס.

לאחר שהסתיימה תקופת שלטונו השנייה, לא הסתכנו הבריטים בבריחה נוספת של נפוליאון, והגלו אותו לאי סנט אלנה בדרום האוקינוס האטלנטי, אי מבודד ביותר הנמצא 2,000 ק”מ מחופי אפריקה. באי זה בילה נפוליאון את שארית חייו, מ-17 באוקטובר 1815, עד למותו ב-5 במאי 1821.

מיתוס גובהו של נפוליאון

בניגוד לדעת הרוחות, נפוליאון לא היה נמוך, ולמעשה אף היה גבוה במעט מהצרפתי הממוצע של תחילת המאה ה-19, ובעל גובה ממוצע יחסית לגברים האירופאים שחיו בתקופתו. ישנן כמה סיבות עיקריות לבלבול לגבי גובהו: הראשונה היא ההבדל שקיים בין מידת הרגל הצרפתית לאנגלית. הסיבה השנייה היא שהיה מוקף בחיל משמר שהורכב מחיילים גבוהים במיוחד, והוא כונה בפיהם “הרב”ט הקטן”