שלושה בני עורב

שלושה בני עורב על ראש עץ הם ישבו,

שחורים כאשר תדמו ותשוו.

אמר העורב האחד:

“איה פת שחרית נסעד?”

“הנה בשדה הירק הלז

נח אביר מדוקר מגנו מעליו.

ממנו כלביו לא יסירו עינם,

הם רובצים למשמר לרגלי אדונם.

ונץ-טיפוחיו הוא מלמעלה סובב

להכניס כל העוף הקרב”. 

אז יורדת עלמה יעלה-צהבהבה,

ימיה מלאו,כן תשיר צעדה.

והיא מרימה את ראשו מדמים

ופיה נושק לפצעיו האדומים.

והיא על גבה עמסה אותו

ואל ערש עפר נשאה אותו

והיא עד אור-יום לקברות הביאתו כדין

ועד ערב מצאה עצמה במתים.

ייתן הבורא לכל גבר עלי האדמות

נץ כזה וכלב כזה ואהבה כזאת.