מומיות1

המצרים הקדמונים האמינו שחיי אדם אינם מסתיימים עם מות הגוף והכינו את עצמם לחיי נצח בעולם המתים. הם חנטו את גופת המת, השקיעו מאמצים רבים בשימורה והניחו לידה מנחות וחפצים שיספקו לנפטר את צרכיו בעולם הבא. קברים שנתגלו בעמק הנילוס, כמו בעיר אח’מים שמומיה זאת נקברה בה, מגלים את שאיפתם העיקרית של המצרים הקדמונים להיות בני-אלמוות

הכדים הקנופיים שמכסיהם מעוצבים כראשיהם של ארבעת בני אל השמים הקדום הורוס, נועדו להכיל את איבריו הפנימיים של המת. כל אחד מהכדים שומר על

איבר אחר:הכבד, המעיים, הקיבה והריאות. ארבעת בני האל נראים גם על ארון הקבורה של המומית וגם על כמה קמעות

חרפושיות הלב הן קמעות שנועדו להגן על המת בדרכו לחיי הנצח. הן נתפרו לתכריכיו (סדינים לבנים), הונחו בין שכבותיהם או נערכו כמחרוזות על גופתו החנוטה.