ג’וחא שואל קדרה

יום אחד רצה ג’וחא לשמח את אורחיו בארוחת צלי-כבש בארז, אך
לא היה לו סיר בשול גדול די-הצרך; לכן הלך לשכנו ושאל ממנו
קדרת נחשת גדולה.

למחרת בבקר החזיר ג’וחא את הקדרה לשכן.
“מה זה? “קרא השכן, בהוציאו מתוך הקדרה סיר נחשת קטן.
“מזל טוב!” אמר ג’וחא. “כאשר הקדרה היתה בביתי, היא ילדה את
הסיר הקטן הזה!”

האם הגיוני שקדרה תלד קדרונת ?

צחק השכן בהנאה מרבה ואמר: “שאלקים יברך גם אותך! ” ולקח
את הקדרה ואת הסיר הקטן לביתו.
כעבר מספר שבועות דפק ג’וחא בדלת בית שכנו ובקש שוב לשאל
את הקדרה. מהר השכן והביא לו את הקדרה.
עבר יום, חלפו יומים, שלושה ימים עברו – וג’וחא איננו משיב את
הקדרה…

לבסוף הלך השכן לביתו של ג’וחא ובקש את הקדרה.
“האם לא שמעת, ידידי?”אמר ג’וחא בפנים עגומות, “אותו ערב,
כאשר שאלתי ממך את הקדרה, היא מתה”…?! ” מתה
” צרח השכן, “מה זה? כיצד יכולה קדרת נחשת למות?!”
“אם היא יכולה ללדת,”אמר ג’וחא, “אז בודאי יכולה היא גם למות!”

מה אתם חושבים על הסיפור?

מה, דעתכם, על המעשה של ג’וחא?