יומן מסע: הקשיים במסע למזרח

מסע הצלב עוד כמה ימים יוצא לדרכו(מציאת ירושלים) , ישנם הרבה קשיים בדרך ואני כצלבן שלא התנגד לצאת בכל זאת מפחד ומרגיש שישנם קשיים שיש סיכוי שלא נתגבר עליהם….

בתחילה נתקלנו בקשיים עוד לפני שיצאנו למסע , היינו צריכים להתחיל להתכונן וההכנות היו ממושכות ורבות, קודם כל כול אחד היה זקוק לכסף בכדי בכלל לממן את הוצאות המסע , יש כאלה שלא יכולים להרשות לעצמם את ההוצאות של כל המסע כי הרי אף אחד לא יודע כמה זמן הוא יימשך אולי הוא יימשך כל החיים , ואולי רק כמה שבועות או חודשים אך בכל זאת אנו צריכים לממן כל כך הרבה דברים שלכל צלבן חובה שיהיו כמו לדוגמא: סוס וכלי נשק- קסדה, חרבות , ומגנים.

כמו כן לא לכולם יש כל כך הרבה כסף כדי לממן את כל המסע ולכן חסרי הרכוש עבדו וחסכו כסף כדי להשתתף במסע, ובעלי האדמות מכרו חלק מאדמותיהם או החכירו אותן

הקשיים במהלך המסע:

כאשר יצאנו למסע היינו בלי עזרים שכמובן שהיינו זקוקים להם , כמו מפה שתסייע לנו למצוא את דרכנו , פשוט שטנו בים והלכנו לכיוון שישו לקח אותנו. באמת האמנו שנגיע בלי כל העזרים הללו. לא מספיק כל הקשיים שהיו לנו על האונייה ובהתמצאות בים הגיעו מדי שבוע שודדים שגנבו לנו את כל רכושנו ותקפו אותנו, היו כאלה שלא שרדו לא אשקר אך הם עדיין לא שברו אותנו.

אך עדיין בגלל שהשודים האלו קרו כל שבוע רכושנו החל להתמעט וכך גם האוכל , הגענו למצבים שבהם לא היה לסוסים שלנו אפילו מה לאכול, ולא אחת מתו הסוסים מרעב או מקשיי המסע הרבים שנתקלנו בהם. ובסופו של דבר האבירים המשיכו את מסעם ברגל.

המסע ברגל לירושלים נמשך זמן רב , לדוגמא מסע מניקיאה לאנטיוכיה מרחק שלך כשבע מאות ועשרים קילומטר , נמשך לנו ברגל כארבעה חודשים ולא רק שהמסע ברגל היה מסוכן אלה גם שההפלגה בים הייתה מסוכנת: אוניות תעו וטבעו, וצלבנים רבים שלא היו רגילים לטלטולי המסע בים מתו וחלו.

וכך היו קשיינו במסע וכך הם נמשכו במשך זמן רב….