:ממדינה למדינה

אנחנו אורי מנהיים, נמרוד קצנשטיין ואופק דמבו ואנחנו בני 11. במסגרת פרויקט שעשינו בשיעורי גאוגרפיה חקרנו על ארצות הים התיכון.

ספר זה עוסק בשיקולי הגירה בים התיכון.

הגירה זה נושא חשוב מכיוון שאנשים מהגרים ממדינה למדינה בגלל השלטון, בגלל הכלכלה ועוד ובכך משנים את מאפנייה.

ישנם מהגרים שלא מגיעים ליעדם מסיבות שונות, למשל: טובעים, נספים ועוד.

ביבשת אירופה יש מדינות שקולטות מהגרים שמגיעים דרך הים התיכון.

רוב ההגירה כיום נעשית באיזור הים התיכון בעקבות משברים כלכליים ומדיניים.

שלום אני אלברטו, הגרתי ממרוקו לאיטליה, שמי המקורי היה אלברט.

כשהייתי בן 10 מכת ארבה תקפה את השדות של משפחתי ולא הייתה לנו פרנסה.

החלטנו לעזוב את מרוקו שרוב הפרנסה בה מושתתת על חקלאות, מאחר וידענו כי לא נוכל לשקם את השדה שלנו כי לא היה לנו מספיק כסף.

הוריי מכרו את ביתם כדי שאני אוכל להיות במשפחה אומנת.

היה לנו מספיק כסף רק לכרטיס טיסה

עלינו על הסעה, והגענו לנמל התעופה.

הורי הלכו איתי עד למטוס וברגע שעליתי למטוס, הם צעקו לי: “להתראות” ורצו בבכי.

רציתי לרוץ אליהם בחזרה, אבל דלת המטוס נסגרה והתכוננו לטיסה.

כל מה שנשאר לי מהם היה תמונה שלהם איתי והתליון של אמא.

הבנתי שעכשיו אני לבד ואין דרך חזרה.

הטיסה עברה מהר ונרדמתי.

איני זוכר שהתעוררתי והמטוס היה ריק, ירדתי מהמטוס ולא ידעתי איפה אני.

שאלתי אנשים איפה אני, למזלי ידעתי אנגלית.

התברר לי שהייתי באיטליה, חיכיתי וחיכיתי ולא קרה כלום עד שמישהו נחמד שאל אותי אם אני צריך להגיע למקום מסוים.

 אמרתי לא שאני לא יודע איפה אני, והוא אמר לי שהוא יכול לעזור לי קצת.

עליתי איתו למכונית משדה התעופה, ונסענו.

הוא אמר לי ששמו לאונרדו.

הוא שאל אותי מאיזה מדינה הגעתי ולמה הגעתי.

אמרתי לו שהגעתי ממרוקו ידעתי שאני עומד לעזוב את משפחתי.

הוא אמר לי שהוא לא מבין את מצבי, מכיוון  שהוא היגר ממדינה עם המשפחה שלו.

לפתע הוא אמר שהגענו.

לא הבנתי איפה אני עד שהוא אמר לי שזה הבית שלו.

הוא אמר שהוא יכול לתת לי מקום מגורים בביתו, למצוא לי מקום ללמוד בו בתמורה שאני אשלם לו כל חודש 10 יורו ואעזור לו במטלות הבית.

מאוד שמחתי שמישהו יוכל לעזור לי במצב כזה, והתחלתי לעזור.

בזמן ששטפתי כלים ראיתי שהוא מסדר לי מיטה לישון בה.

כשגמרתי את מטלות הבית, היה כבר ערב, והייתי עייף.

הלכתי לישון ונזכרתי כל הזמן במשפחה שלי לפני שנרדמתי.

כשהתעוררתי בבוקר לאונרדו אמר לי שיש לימודים ושהוא רשם אותי לבית ספר.

הוא הסיע אותי במכונית שלו לבית ספר והוריד אותי. הוא אמר לי שנפגש אחר כך, בשיעור לא הבנתי איטלקית ודברתי אנגלית וכל הילדים בכיתה צחקו עלי.

המורה דברה אנגלית ואמרה להם להפסיק, והיא שאלה אותי מאיזה מדינה הגעתי.

אמרתי שהגרתי ממרוקו.

בסיום הלימודים לאונרדו אסף אותי במכונית שלו, ושאל אותי איך היה.

אמרתי לו שכל הילדים צחקו עלי.

חשבתי כמה זה לא הוגן איך שמתייחסים לתלמיד חדש.

הגענו הביתה ולאונרדו שאל אם גמרתי לשטוף את הרצפה.

אמרתי לו שעוד לא גמרתי, אז הוא אמר לי להתחיל.

בזמן ששטפתי את הרצפה חשבתי מה יהיה איתי.

למחרת בבוקר הלכתי שוב לבית ספר, והתלמידים התנהגו אלי יותר יפה.

התברר לי שלאונרדו דיבר עם המורה, והמורה דברה עם ההורים של התלמידים.

בהפסקה ילד אחד שאל אותי איך קוראים לי, אמרתי לו שקוראים לי אלברט.

הילד אמר שזה שם יפה ושאל עם יש לי חברים.

אמרתי לו שאני היגרתי ממרוקו בגלל בעיות כספיות, ושאין לי חברים.

הוא שאל אותי עם אני רוצה להיות חבר שלו.

אמרתי לו כן.

הבנתי שאני עושה את אותו הדבר כל יום בבית ספר ולפעמים יש זמן שלא לומדים בו, כל זה התברר לי כשאני הייתי בן 20.

לאונרדו היה כבר די זקן, למדתי באוניברסיטה והבנתי שאם אני אתקבל לעבודה טובה עם משכורת גבוהה אני אוכל שיהיה לי מספיק כסף כדי לבקר את המשפחה שלי ולטוס איתם בחזרה לאיטליה.

שלחתי מכתב כדי לבדוק מה איתם, ועבר הרבה זמן.

עברו בערך חמישה חודשים כשקיבלתי את המכתב בחזרה לכתובת השולח, ובו היה כתוב מהמועצה של העיר שאבא שלי הוא ראש העיר ואמא הסגנית שלו, והם גרים בבית מפואר יחסית למרוקו.

מאוד שמחתי ושלחתי להם מכתב והצעתי להם לבוא לביקור באיטליה.

כעבור 6 חודשים ההורים הגיעו לעיר ושיתפתי אותם במה שקרה, הם שמחו ואני שמחתי והחלתנו בכל שנה שהם באים אלי לביקור או שאני בא אליהם.

פסקה על מצרים:

מסביב לים התיכון מדינות רבות, וביניהן מצרים.

מצרים היא רפובליקה דמוקרטית השוכנת מדרום לים התיכון. רוב תושביה הם מוסלמים.

מכיוון שבמצרים האקלים מדברי, כמעט כל האוכלוסייה מתרכזת לאורך הנילוס, שהוא מקור מים, וסביבו האדמה פורייה.

מרבית האוכלוסייה עוסקת בחקלאות, והם מגדלים כותנה, אורז, תירס, חיטה, קטניות, פירות וירקות.

למצרים כלכלה עשירה: 10 מחצבי נפט, 2 מחצבי ברזל, מחצב מלח, 4 מחצבי פוספט, מחצב פחם, 4 מחצבי גז טבעי, דייג, בקר וכבשים.

יש חוק חינוך חובה עד גיל 14, ו- 50% – 75% יודעי קרוא וכתוב.

תוחלת החיים היא בממוצע 71.9 שנים ומנתוני הבריאות עולה כי 3% – 6% מהתושבים סובלים מתת תזונה, ויש 81 רופאים לכל 100 אלף איש זהו נתון יחסית נמוך למדינות הים התיכון השונות.

ניתן להסיק מכך שמצרים היא מדינה מפותחת.

המסקנה העולה מההשוואה בין המדינות:

אצל המדינות המפותחות המדדים יהיו גבוהים יותר ויאפשרו רמת חיים גבוהה יותר, ולעומת זאת אצל המדינות המתפתחות האנשים בה לא יחיו ברמת חיים גבוהה במיוחד, ויהיו חסרים להם משאבים חיוניים.

דוגמאות למדינות מפותחות: ספרד, איטליה, מצרים.

דוגמאות למדינה מתפתחת: מרוקו