שבועות

חג השבועות (המכונה במקרא חג הקציר או יום הביכורים) הוא חג ביהדות, השני מבין שלוש הרגלים. החג חל יום לאחר סיום ספירת העומר בת שבעת השבועות, ובלוח העברי הקבוע חל תמיד בו’ בסיוון. החג חל יום אחד בארץ ישראל ויומיים בחוץ לארץ^[1].

בזמן שבית המקדש היה קיים, הוקרב בחג השבועות קורבן מיוחד שנקרא “קורבן שתי הלחם“, והחלה בו העונה של הבאת הביכורים. על פי חז”ל מזוהה תאריך זה עם זמן מתן תורה, ובהתאם לכך מציינים את קבלת התורהבתפילות החג, קריאה בתורה בפרשת מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, וכן על ידי לימוד תורה ושאר מנהגי החג^[2]. שלושת הימים המקדימים את שבועות נקראים “שלושת ימי ההגבלה“, על שם הימים בהם התכוננו בני ישראל למעמד הר סיני.

בימי בית שני הצדוקים חלקו על מועד החג, וקבעו אותו אחר יום השבת. משמעותה של המחלוקת לא הייתה ברורה. כיום יש חוקרים הסבורים שמדובר במחלוקת על לוח שנה לפי שנת שמש (לעומת לוח שנה ירחי על פי מסורת חז”ל) כפי שמשתקף מספר היובלות של כת מדבר יהודה

מהו תיקון ליל שבועות* מה מקור המנהג לאכול מאכלי חלב * מדוע קוראים את מגילת רות * איך התגיירה רות המואבייה * מדוע מקפידה התורה על מצוות היחס לגר ומזכירה אותה יותר מכל מצווה אחרת * חג השבועות עטור מנהגים כזר פרחים * כל עדה בישראל טיפחה ואימצה מנהגים ייחודיים שעשו את שבועות ליפה שבחגים

השם: חג השבועות. שם זה הוא השם הנפוץ של החג.

הסיבה: לזכר שבעת השבועות המחברים בין חג הפסח לחג השבועות, במהלכם אנו “סופרים את העומר“, ובתומם אנו חוגגים את חג ה”שבועות”.

סיבה נוספת: המילה “שבועות” יכולה גם להתפרש במובן “שבועה”, לרמז על השבועה שנשבע הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל בשעת מתן תורה, שלעולם לא יחליף את עם ישראל בעם אחר. היהודים אף הם נשבעו, מצידם, כי ישמרו אמונים לה’ ולתורתו.

השם: זמן מתן תורתנו.

הסיבה: ביום זה, בשנת 2448 לבריאת העולם, התגלה ה’ על הר סיני ונתן לעם ישראל את התורה.

השם: חג הביכורים.

הסיבה: החל מחג השבועות, החלו החקלאים להביא את ביכוריהם – ראשית הפירות שצמחו בשדותיהם – אל בית המקדש. את הביכורים היה ניתן להביא רק מחג השבועות ואילך, עד לחג הסוכות.

השם: עצרת.

הסיבה: משמעות המילה עצרת היא סיום ונעילה. במובן מסויים, חג השבועות הוא הסיום והנעילה של חג הפסח (בשל תקופת ספירת העומר המחברת ביניהם).

השם: חג הקציר.

הסיבה: בארץ ישראל, תקופת קציר החיטים החלה לפני חג השבועות. במהלך החג היו מביאים קרבן מיוחד המציין עובדה זו. הקרבן כונה בשם “שתי הלחם”, והיה מורכב משתי חלות העשויות חיטה.