החברות

מור, דנה ונועה הן חברות מאד טובות.

הן משחקות ביחד בהפסקות, נפגשות אחר הצהריים בפארק ומשוחחות בטלפון.

גם מאיה לומדת עמן בכיתה וגרה קרוב לביתן.

מאיה רוצה מאד לשחק עם שלוש החברות בהפסקות. היא מצטרפת אליהן, מנסה לדבר איתן ולהשתתף במשחקן.

דנה ונועה מחבבות את מאיה ורוצות כי היא תצטרף אליהן, אך מור מסרבת לשתפה.

מור אומרת, “אני לא אוהבת את מאיה. היא לא מתאימה לנו, לא נעים איתה והיא לא תהיה חלק מהקבוצה שלנו.”

דנה ונועה חוששת להגיד את דעתן.

הן חוששות שאם מור תדע שהן מחבבות את מאיה, מור לא תרצה להיות חברה שלהן יותר.

בוקר אחד, מור שיתפה את דנה ונועה ברעיון שחשבה עליו,

“היום נלעג למאיה המעצבנת ! זה יהיה כל כך מצחיק!

נספר לה שאנחנו מארגנות מפגש גדול בפארק, נגיד לה להגיע בלבוש חגיגי ולהביא כיבוד!

אבל אנחנו לא נגיע למפגש! ניתן לה לחכות לנו…”

דנה ונועה לא אהבו את הרעיון של מור, אבל שוב חששו לומר את דעתן.

הן שיתפו פעולה עם מור ושלושתן סיפרו למאיה על המפגש המתוכנן.

מאיה התרגשה מאד מההזמנה, שמחה ותכננה מה ללבוש ומה להביא. אחר הצהריים אמא של מאיה אפילו אפתה עוגה לכבוד המפגש.

מאיה הגיעה לפארק, חיכתה וחיכתה, עד שהחשיך.

לבסוף הלכה הביתה, עצובה ונעלבת.

למחרת מאיה לא הגיעה לבית הספר.