ל”ג בעומר

ל“ג בעומר הוא יום שמחה מסורתי, הנובע ממנהגים ואירועים היסטוריים שונים. זהו היום השלושים ושלושה (ל”ג) לספירת העומר, שחל על פי הלוח העברי בתאריך י”ח באייר.

צום יהושע ההיסטורי חל בתאריך י”ח באייר ויש המזהים את התאריך “פרוס העצרת” המוזכר במשנה עם חג זה. מקורו של המועד ככל הנראה במנהג קדום לציון תאריך זה, ובמתכונתו המוכרת כיום קיים החל מהמאה ה-12.^[1]

בין המנהגים המרכזיים בל”ג בעומר: הדלקת מדורות, לימוד בספר הזוהר, משחקי חץ וקשת, הילולת בר יוחאי והילולות נוספות בקברי צדיקים. במדינת ישראל ל”ג בעומר הוא יום חופשה במערכת החינוך, אך מרבית מקומות העבודה פועלים כסדרם.

ל“ג בעומר מכיל מספר מרכיבים, שמקורותיהם מרובים. המרכיבים, ומשקליהם משתנים מקהילה לקהילה ומתקופה לתקופה:

• הילולת בר יוחאי, שנהוגה מהמאה ה-16.

• הדלקת מדורות, בעיקר בארץ ישראל

• הדלקת נרות ומשואות, וקריאה בזהר

• מחנאות ומשחקי חץ וקשת

• הילולות מרכזיות נוספות בישראל, שנגזרו מהילולת בר יוחאי:

  • הילולת רבי מאיר בעל הנס בטבריה בפסח שני

  • הילולת שמעון הצדיק בירושלים

  • הילולה במערת אליהו הנביא, שהתקיימה במאה ה-19 והייתה דומה להילולת בר יוחאי. בהילולה זו הגיעו הספרדים, עם מיעוט אשכנזי, ממרחק על מנת לשהות ולרקוד יומיים או שלושה.^[22]

• עליות נוספות לקברי חכמים וצדיקים, בישראל ובגולה. עליות לקבר היו נפוצות בעבר בעיקר במגרב

  .

הילולת רבי שמעון בר יוחאי

בל”ג בעומר נוהרים מאות אלפים למקום ציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי למרגלות הר מירון, לחוג שם את החג. בכל שנה בשנה בערב ל”ג בעומר ולאורך החג עצמו משמשת חלקת ציונו של קברו של הרשב”י מקום להילולה. הילולה זו נקראת בארמית: “הילולה דרבי שמעון בר יוחאי”, ובמשך ארבעה ימים רצופים מגיעים אליה כחצי מיליון איש ואישה. בערב של יומה האחרון של ההילולה מתחילים האירועים המסורתיים של החג ל”ג בעומר. ההדלקה המרכזית במדינת ישראל הפותחת את אירועי הילולתו של הרבי שמעון בר יוחאי היא הדלקת “מדורת האש הנצחית” כחלק מהאירועים, מתקיים טקס ה”חלאקה“, בו נגזזים שיערות ראשיהם של ילדים אשר הגיעו לגיל 3.

המנהג של עלייה לקבר הרשב”י התפתח בהדרגה מתוך מנהגי עלייה לקברים אחרים, בעיקר קברי הלל ושמאי. גם המועד, ל”ג בעומר, הפך בהדרגה להיות מרכז הפולחן. להילולת רבי שמעון בר יוחאי קיימים מספר מקורות אפשריים^[23]:

• • העלייה לרגל התפתחה מתוך מנהג קודם לעלות לקברי צדיקים בהר מירון. קדמה לה העלייה לרגל לקברי הלל ושמאי.

  • עולי ספרד, שהביאו עמם לצפת מסורות קבליות ובהן גם חשיבותו של דמות הרשב”י, אימצו את המנהגים המקומיים הקשורים במירון, שינו את אופיים והעצימו את חשיבותם.

  • ייתכן שההילולה קלטה מנהגים כגון הדלקת אש ותספורת ילדים מהילולה אחרת, העלייה לקבר שמואל בירושלים, שהופסקה באותה התקופה.

  • ייתכן כי תאריך הילולה ומיקומה הם יסודות שלקוחים ממיתוס קודם, יהושע בן נון.