היסטוריה זה כל הסיפור

                                                                       מלחמת ששת הימים

                                                                                                מגישה-דביר סימנה

כיתה-ז1

 מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967, בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג‘יריה.

המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע ממלחמה במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני,רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים

 השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה

פעולות חשובות

המלחמה נפתחה ביום ב´, 5ביוני 1967, בשעה 7:45 בבוקר, במהלומה אווירית מקיפה. בשעות הראשונות של המלחמה תקפו כ-185 מטוסי חיל האוויר הישראלי, בפיקודו של מרדכי הוד , בסיסים צבאיים ושדות תעופה במצרים, ולאחר מכן בסורי

בירדן ובעיראק, במבצע שנקרא “מבצע מוקד” (מערך מטוסי הקרב של חיל האוויר מנה כ-203 מטוסים, שישה מהם מקורקעים, ו-12 מטוסים בלבד נשארו בכוננות יירוט על הקרקע, להגנת שמי המדינה בשעת המבצע). תקיפות אלה היוו הפתעה מוחלטת ולמעשה הכריעו את המלחמה מראשיתה בהשמידם את עיקר חילות האוויר של צבאות ערב. חיל האוויר הישראלי הנחית מכה אווירית, בו זמנית, על 11 שדות תעופה  מצריים מתוך 144, מאחר שהמתכננים קבעו שמספר מטוסי הקרב אינו מספיק כדי לשתק את שדות התעופה המצריים כולם במטס הראשון. הוחלט לתקוף בתחילה את 11 השדות בהם חנו מטוסי קרב ומפציצים שהיוו סיכון ישיר  על העורף בישראל ועל כוחות צה”ל שעמדו להיכנס לחצי האי סיני. שדות התעופה הנותרים נתקפו במטס השני והאחרים הותקפו פעמים אחדות באותו יום. חיל האוויר המצרי שותק כמעט לגמרי למשך שארית המלחמה. הרמטכ”ל המצרי, מוחמד פאוזי , טען ב-1997, כי לנשיא עבד אל-נאצר הייתה התרעה מוקדמת על המתקפה האווירית הישראלית, אך שר ההגנה עאמר, שפיקד על הצבא, התעלם ממנה

סיכונים במלחמה – גבעת התחמושת

הסיכונים שבדרך

אור ליום שלישי, 6 ביוני 1967 בשעה שתיים ועשרים אחר חצות, החל ריכוך ארטילרי של מטרות ההתקפה. יחידות הסיוע תקפו באש מרגמות ותותחים את מתחם גבעת התחמושת. בקרב האש העז שהתפתח בין הצדדים החלו הצנחנים להבקיע את הקו העירוני תוך שהם נתקלים בהתנגדות ובגדרות התיל. בסופו של דבר נפרצו ארבע הגדרות, והצנחנים החלו להיכנס לתעלת הקשר המובילה לבית הספר לשוטרים. כבר בשלב זה התברר כי תעלות הקשר צרות מאד: לא רק שלא היה בהן מקום לשני לוחמים זה בצד זה, עובדה שהקשתה מאד על החייל המוביל להתחלף לאחר שאזלה תחמושתו, אלא שגם לוחם בודד עם חגור מלא ציוד ותחמושת התקשה להתקדם.

הצנחנים הצליחו לחדור לתוך מבנה בית הספר לשוטרים ללא קשיים מיוחדים, מאחר שחיילי הלגיון הערבי נטשו את המבנה מיד עם תחילת ההרעשה ונסוגו אל תוך מוצב גבעת התחמושת. מוצב המטלית הצהובה נכבש אף הוא ללא התנגדות מיד לאחר מכן, כשכל החיילים בו נסוגים אף הם לתוך הגבעה. פלוגה ב’ המשיכה בכיבוש התעלות המובילות למוצב גבעת התחמושת, תוך השתלטות על הבונקרים שבדרכה. הפלוגה מילאה את משימתה, והמ”פ הודיע למג”ד שהוא שולט על הכניסה המערבית למוצב.

כוח הטנקים חדר אל חצר בית הספר לשוטרים, משם פנו שני טנקים דרומה, לעבר דרך שכם, בעוד ששאר הטנקים עוכבו על מנת לשמש חיפוי לכוח הפורץ לגבעה לכיוון מוצב גבעת המבתר.

ערך מרכזי – כיבוש ירושלים

הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים התחולל ב-72 השעות הראשונות של המלחמה, בין הלגיון  הירדני ובין צהל. המטרה העיקרית של צה”ל בהגנה על ירושלים הייתה מניעת נפילת מובלעת  הר הצופים בידי ירדן ומניעת מחטפים ירדניים בשטחה של ישראל.

ב-5 ביוני בשעה 9:40 פתח צבא ירדן במלחמה בגזרת ירושלים בירי נשק קל ולאחר מכן בהפגזה כבדה על ירושלים המערבית שבריבונות ישראל אל מול תגובה ישראלית מדודה וניסיונות הידברות ישירים ועקיפים מצידה על מנת להימנע מהסלמה. בתיווך האו“ם הושג הסכם להפסקת אש, אך ירדן הפרה הסכם זה תוך זמן קצר, והשתלטה על ארמון הנציב. ישראל הגיבה במתקפת נגד וכבשה את ארמון הנציב.

מכאן ואילך עברה היוזמה לידי ישראל ונותרה בידה עד תום הקרבות. לאחר ההשתלטות על ארמון הנציב המשיכה מתקפת הנגד הישראלית וכוח של חטיבת ירושלים  מתוגבר בטנקים המשיך לכבוש את הרכס שמדרום לו ומוצבים נוספים עד קיבוץ רמת רחל. במקביל לכיבוש שטחים בדרום ירושלים הופעלה חטיבת הראל  (חטיבה 10) ממערב בכיוון צפון ירושלים ובמהלך הלילה הראשון כבשה את מוצבי הרדאר מצפון למעלה החמישה והבקיעה עד גב ההר עד הבוקר למחרת. במקביל הבקיעה חטיבה55  דרך גבעת התחמושת, שכונת שיח גראח ודרך שכם, והגיעה עד מוזיאון רוקפלר.

במהלך היום השני, 6 ביוני נעה חטיבת הראל דרומה וכבשה את גבעת מבתר . חטיבת ירושלים כבשה באותו יום אחר הצהריים את שכונת אבו טור הערבית. במהלך הלילה הפציץ חיל האוויר הישראלי תגבורות של צבא ירדן שניסו להגיע אל העיר מכיוון יריחו.

בבוקר 7 ביוני כבשה חטיבה 55 בסיוע חטיבת הראל את מתחם  אוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים. בסביבות השעה 11:00 באותו בוקר נכנסו כוחות של שתי חטיבות החי”ר אל העיר העתיקה: צנחני חטיבה 55 נכנסו דרך שער האריות והגיעו אל הר הבית ואל הכותל המערבי, וחיילי חטיבת ירושלים נכנסו דרך שער האשפות ושחררו את הרובע היהודי.

היה זה אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת ששת הימים, שהתנהל על תא שטח מצומצם יחסית. בקרב על ירושלים נהרגו 182 חיילי צה”ל, כרבע מהנופלים במלחמה כולה. בעקבות שחרור העיר העתיקה נקבע יום ירושלים לכ”ח באייר.

ההשפעה על מדינת ישראל לאחר המלחמה

המלחמה שינתה את מעמדה הביטחוני של ישראל והוכיחה למדינות ערב את עוצמתו של צהל. ההנהגה המצרית הבינה שבעתיד הנראה לעין אין סיכוי להביס את ישראל ולבטל את קיומה במלחמה כוללת ותחת זאת יש לנקוט באסטרטגיה של התשה באמצעות לחימה מתמדת, שתלך ותגבר ככל שישוקם הצבא המצרי.

במישור המדיני היא שינתה את מצבה של ישראל. בעקבות השליטה המתמשכת בפלסטינים , דמותה של ישראל בעיני רבים בעולם התהפכה, ממדינה קטנה הנאבקת על קיומה מול המדינות הסובבות אותה, שגדולות ממנה ועוינות אותה, לדמות מדינה כובשת המדכאת את העם הפלסטיני. עובדה זו הביאה להדרדרות נמשכת במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל ותדמיתה בדעת הקהל העולמית.

המלחמה הביאה גם לשינויים אידאולוגיים בקרב מגזרים שונים בחברה הישראלית. בקרב רבים בציבור הדתי-לאומי התפתחה תפיסה לפיה ההישגים במלחמה הם פרי של תהליכים משיחיים וגברה התמיכה ברעיון “ארץ ישראל השלמה”. המלחמה הביאה לתחילתו של ויכוח פוליטי מר בין השמאל והימין בנוגע לעתידם של השטחים המוחזקים: יהודה ושומרון, חבל עזה, רמת הגולן וסיני. הוויכוח בנוגע לשאלת “שטחים תמורת שלום” עמד במרכז הזירה הפוליטית במשך עשרות שנים.

בקרב ערביי ישראל התחזקה הזיקה לערביי השטחים, וכתוצאה מכך, התחזקה גם זהותם הפלסטינית של הערבים אזרחי ישראל.

המלחמה הביאה לשינויים במזרח התיכון. עוצמת התבוסה של צבאות ערב בהתמודדות עם ישראל והפער העצום בין הציפיות שטופחו על ידי אמצעי התקשורת  הערביים והמציאות שלאחר המלחמה, גרמו לזעזוע קשה בחברה הערבית ובעיקר בארצות שהיו מעורבות ישירות במלחמה. החברה הערבית התקשתה להתמודד עם התוצאות, לכן נקטה בטקטיקות דוגמת האשמת ארצות הברית והממלכה המאוחדת בקונספירציה עם ישראל וסיוע לה בתקיפת ארצות ערב

הסיבות שבגללן בחרתי את הנושא

1- מלחמת ששת הימים זאת המלחמה הכי קצרה בתולדות מדינת ישראל שהשיגה בזמן כל כך קטן ניצחון כל כך גדול

2-והניצחון וכיבוש השטחים במלחמה נתנו לי את הבית שלי ברמת הגולן

3-השגת ירושלים והכותל שהיום נחשבים לאחד המקומות החשובים בישראל

4-כוח הרתעה לישראל שנמשכת כמעת עד היום ממדינות אויב