ספר הזיכרונות שלי

הקדמה

.ספר זיכרונות מכיל בתוכו זיכרונות מן העבר, חלקם טובים וחלקם פחות

ספר זיכרונות או ממואר הוא סוגה ספרותית המהווה תת-קבוצה של הסוגה אוטוביוגרפיה. כל ספר זיכרונות הוא אוטוביוגרפיה, אך לא כל אוטוביוגרפיה היא ספר זיכרונות. ספרי זיכרונות נראים פחות מובנים ומסודרים מאשר יצירות אוטוביוגרפיה רגילות, היות שהם לרוב על קטע מהחיים ולא על רצף כרונולוגי מהילדות ועד לבגרות או לזקנה. באופן מסורתי, ממוארים עוסקים בדרך כלל בעניינים ציבוריים יותר מאשר בעניינים אישיים, ולעתים כוללים מעט מאוד מידע אישי על הכותב עצמו, ועוסקים יותר באחרים

נפילה בבית-הספר

בכיתה ד’ הלכנו אני ושתי חברותי הטובות ששמם שלי ומעיין בזמן ההפסקה לאולם הספורט. קפצנו ב”טרמפולטנה”, לאחר מכן שתי חברותי ירדו מהטרמפולטנה ונותרתי לבדי, איבדתי שיווי משקל ונפלתי על הסנטר. ירד לי המון דם. חברותי חשבו שאני צוחקת, וגם הם צחקו עד שלפתע הבחינו שהרצפה מלאה בדם. בכיתי, מכיוון שמאוד כאב לי. הם הזעיקו מיד את מחנכת הכיתה, היא טלפנה להורי ולאמבולנס. האמבולנס לקח אותי במהירות לקפלן ועשו לי תפרים במקום

.זיכרון זה הוא זיכרון שלא אשכח, מכיוון שהוא הותיר בי צלקת

טיול בת-מצווה

בילדותי רציתי מאוד לחגוג באולם, אך להורי לא היה את התקציב המתאים. כל חברותי חגגו באולם ורק לי לא היה את האפשרות. היה לי כל כך עצוב. אמי ישבה ושוחחה עמי והסבירה לי שטיול בת מצווה הוא מסוג הדברים שהם יחידים במינם. שאין עוד אחד כמוהם. יש רק אחד. הוא לא יחזור על עצמו אף פעם. קצת מלחיץ. הוא גם הזדמנות מופלאה לחוויה מחברת, מעמיקה ואם עושים אותה נכון אז גם מעצימה ואף הרבה מעבר לזה. אמי הציעה שנטוס עם כל משפחתי לרודוס. לבסוף השתכנעתי ואף נהניתי

הבנתי כי טיסה היא הרבה יותר טובה מלחגוג באולם, צוברים כל כך הרבה חוויות, רואים עולם. לעומת זאת, מסיבת בת מצווה נגמרת אחרי שלוש שעות, ואז מה? כלום! כולם שוכחים מזה והכל חוזר להיות רגיל. כשטסים לחו”ל זו חוויה שלא נשכחת ובאמת שווה את הכסף

שירות צבאי

הייתי נלהבת מאוד להתגייס לצה”ל, אך פחדתי להיות בבסיס סגור. הייתי ילדה של בית. כשסיימתי את הטירונות בישרו לי שאני מסווגת לבסיס שקרוב מאוד לביתי. במהלך השירות הצבאי הכרתי מפקד מדהים ששימש כמופת לכל חייל וקצין, אוזן קשבת וצניעות של אדם גדול. נקשרנו מאוד אחד לשני. לאחר שנה קיבלתי בשורה שהוא יאלץ לעבור לבסיס אחר. הוא שוחח עמי ושאל אם אני מעוניינת לעבור עמו לבסיס ליד ולהמשיך את תפקידי כרל”שית. הייתה בי התלבטות קשה, אך הסכמתי. הוא נורא שמח והרגשה זו חיממה את לבי

טיול אחרי צבא

טסתי עם חברתי הטובה ספיר לטיול, שאורכו כשלושה שבועות. מקסיקו זה היעד שתמיד חלמנו לטוס אליו. במהלך השירות הצבאי בצה”ל חסכתי ועבדתי קשה לקראת טיול זה. טיול מסע שלנו התחיל במקסיקו סיטי והסתיים מעט צפונית לה

.בדרך חלפנו על פני נופים משתנים ויפהפיים, פגשנו בתרבויות עתיקות, טבלנו בבריכות מדהימות וצברנו חוויות שלא נשכח לעולם. בטיול זה הכרתי את בן הזוג

מות סבתי

אבי בישר לי שסבתי בבית החולים עקב לחץ דם, סוכר ובצקות ברגליים. ידעתי בתוך תוכי שהיא חזקה והיא תבריא ותשתחרר במהרה מבית החולים. חלפו שבועיים והיה לי מאוד קשה לעקל שהיא עדיין שם

.לילה לפני קבלת הבשורה חלמתי על סבתי. אחותי ואבי טלפנו ובישרו לי את הבשורה המרה, שהיא איננה מרגישה טוב ונותרו לה שעות אחרונות לחיות

באותו היום הייתי בדרכי לעבודה, התקשרתי והודעתי במקום עבודתי על סבתי, ושאין ביכולתי להגיע למשמרת. נסעתי עם אחותי לבית החולים, כשהגעתי ראיתי את סבתי מחוברת למכשירים ונאבקת על חייה

.היה לי מאוד קשה לראות אותה בסיטואציה כזאת. החזקתי את ידה שעות ספורות לצד אחותי ואחיותיו של אבי, וכשהיא נפטרה יצאתי בבכי מחדרה

.סבתי הייתה אדם בעל אישיות וכוח, נוכחות, שמחת חיים, ישרה, נאה, אוהבת ונאהבת

.הסבתא לנכדים, נכדות, נינים ונינות לתפארת. תמיד שומרת, אוהבת, ולא מפסיקה להרעיף דאגה

.תמיד אהבה לטפח את עצמה, ליהנות מהחיים ולנצל דקה ודקה