plastoflippancy – The happiest girl

אבי נולדה ברעננה ליוסי ורחל , ואחות לשמעון אחיה הגדול

אבי הייתה ילדה שמחה חייכנית ומלאת חן

בתיכון אבי הייתה בחוג אומנות וציור והחליטה שזה מה שהיא רוצה לעשות שתיהיה גדולה. “אני אהיה  אמנית גדולה” אמרה

בגיל 22 במהלך לימודיה לתואר , התגלה אצל אבי מחלת הסרטן
 הרופא לא היה צריך לדבר הרבה , המבט על פניו אמר הכל.
 ולאביה אמר לאחר מכן כי נשארו מספר חודשים אבי הסתכלה שוב על אבא והחלה לבכות

אבי נכנסה לדיכאון,וכל המשפחה איתה גם כן, אבי לא יצאה מהבית

כל הבית היה כדממה על חוט, שקט ורק קול הרוח מהחלון נשמעה

הבכי בלילות לא נגמר

בכל ניסיון של הוריה להילחם במחלה החליטה אבי שלא רוצה ללכת יותר לבתי חולים “תנו לי למות כבר”.

הוריה המתוסכלים על מנת שתצא מהבית החליטו לקחת אותה למרכז תמיכה בחולי סרטן.
אבי הסכימה על מנת לא לאכזב את הוריה.

לאט לאט החלה לאהוב את המקום, ושמה כבר לא הייתה מסכנה כולם היו במצבה

לאחר כחודש הכירה את רוב.
רוב היה בחור מצחיק, גבוה וחייכן ואף הוא חולם להיות אמן יום אחד.

רוב לא עזב את אלי למנוחה עד שלא תצא איתו לדייט

עד שאבי הסכימה!

אבי לא יכלה להוריד את עיניה מרוב ואף חיוך קטן עלה על פנייה באותו יום.
מאז שכחה שקיימת המחלה, אבי ורוב היו לזוג מאוהב ולא עזבו אחד את השנייה ואבי שוב הייתה אותה ילדה שמחה וחייכנית.

בלילות הייתה חולמת שהיא מתחתנת עם רוב ומגדלים משפחה.

ומספרת לעצמה כל כך הרבה סיפורי אהבה

לאחר כחצי שנה מצבה של אבי הידרדר מאוד. רוב החזיק את ידה ואמר לה שהוא לא מתכוון לעזוב אותה גם אם שניהם יצטרכו למות כאן במיטה הקרה בבית החולים. אבי החלשה והתשושה נתנה את כל כולה כדי שהיא תוכל לראות שוב את פרצופו של רוב.

קרה נס ומצבה של אבי השתפר, אביה של אבי המאושר הוציא אותה מבית החולים ,אבי אמרה לו “אבא איפה רוב אני רוצה לראות אותו”

בדרך לביתו של רוב ,כולה צחקה והייתה מאושרת עיניה הבריקו ובדרך אביה אמר לה כמה רוב הולך לשמוח ושבכל השבוע האחרון רוב ישן לצידה במיטה וחיכה לה עד שתתעורר

כאשר הגיעה לביתו ונכנסה , הבית היה ריק

  שרוב לא כאן

והמחלה לבסוף ניצחה