הקדמה
.בחרתי בנושא של צילומי רחוב מפני שזה תחום שמעניין אותי ואני חושב שזה תחום שדרכו יתאפשר לי להרחיב את הידע שלי בנושא הצילום
.אני מתכוונן לקחת איתי את המצלמה האישית שלי ולסייר ברחובות העיר ובמרכזי קניות ולחפש בעין “תמונות” מעניינות
.המחקר שאעשה והתמונות שאצלם יצולמו במהלך היום והלילה
.אני מעוניין להראות בתמונות שאצלם איך סיטואציות שונות ברחוב משתנות בהתאם לתאורה ומזג האוויר
.אני יודע שבעקבות המחקר שאערוך והתמונות שאצלם אדע להסתכל בצורה יותר מעניינת על הנעשה ברחוב
.ברחוב אנו פוגשים במגוון סיטואציות כמו: צילומי אופנה, אוכל, ילדים, עוברי אורח והתנהגותם ברחוב, חלונות ראווה, חיים שלמים שעוברים לנגד עייני
.המטרה בפרויקט הגמר שלי לצלם סיטואציות מעניינות ויפות מנוקדת מבט אישית שלי ומקווה שפרויקט זה יאפשר לי להסתכל על הרחוב מנקודת מבט שונה ומיוחדת
מבוא
צילום רחוב מתעד סיטואציות זמינות במקומות ציבוריים. צילום הרחוב מציג לעתים נקודת מבט ישירה של הסיטואציה, מציג אותה מנקודת מבט לא שגרתית או מוציא אותה מהקשר הרגיל. לנו הצלמים אין שליטה על המתרחש בה וגם לא על התאורה שיש במקום אבל מה שכן יש חשיבות לרגע הנכון, “לרגע המכריע” של אותו שבריר רגע. המאפיינים שבולטים בצילומי רחוב הם האוביקטיים השונים בתמונה.
קיימים שלושה סוגים של צלמי רחוב: צלם משוטט, צלם השווה, וצלם הקרוב.
אחת הטכניקות לצילום רחוב שבולטת מאוד בשנים האחרונות היא ה-HDR.
הצלם הצרפתי אזן אטזה נחשב לאחד מאבות צילום הרחוב. אולם הצלם שבלט יותר על צילום הרחוב כפי שהוא מוכר לנו כיום הוא אנרי קרטייה ברסון.
בצילום רחוב נפוצים מספר אלמנטים ויזואליים. המאפיינים שבולטים הם ניגודים בין אובייקטים. מאפיין נוסף הוא חזרה על פעולות מסוימות. צלמי רחוב רבים משתמשים באירוניה של הצילומים על מנת להעביר מסר חברתי.
ישנם צילומי רחוב שהפכו לסמלים היסטריים. הצילום אינו מתעד דמויות חשובות או את המקרים עצמם.
ישנם אנשים שאומרים שצלמי הרחוב הם אנשים “חצופים” ואינם פוחדים מתגובת הנושא. הם מנסים לתפוס את האנשים בלי “מסיכה” על הפנים שיתנהגו רגיל ולא מוזר בגלל המצלמה.
לא ממליצים להשתמש עם עדשה בעלת אורך מוקד ארוך מפני שזווית הראייה היא צרה והדמות או הדמויות יצאו מוגדלים יותר מאשר במציאות ובנוסף בתמונה תהיה בעיה של חדות(עומק שדה קטן).
בצילומי רחוב אנו חייבים להפוך להיות חלק מהסביבה. ישנה שיטה לצלם את האנשים בלי ה”מסיכה” על ידי שאנחנו הצלמים נסתובב כאחד האדם ברחוב ונדע להתבונן ולתעד את אותו שבריר של רגע.
כצלם המעוניין לתפוש את הרגע המכריע, חשוב תמיד להיות קרוב לנושא שברצוני לצלם, לא להתחבא מאחורי קיר כמו צלף אלא להיות חלק מהסיטואציה המצולמת. זה קשה ולוקח זמן לתרגל ולצבור ביטחון כדי לצלם כך בצורה טובה, אבל כשזה קורה, הצילומים שלנו יהפכו להיות מעניינים הרבה יותר
בחירה של שני צלמים:
אלכס ליבק
אלכס ליבק נולד בתל אביב בשנת 1944. אביו, משה ליבק, עלה לארץ ישראל בשנת 1922 והקים עסק לטקסטיל ליבק למד בבית הספר תל נורדאו, ואחר כך בתיכון עירוני ה’. בהיותו בן 15 או 16 קיבל את מצלמתו הראשונה, מצלמת בראוני, מידי אביו, שהיה צלם חובב ונהג לצלם חיילים בריטים ולפתח את התצלומים בחדר חושך ארעי בחנות למזכרות שהייתה לו בצומת קסטינה. ב-1981 הגיע ליבק עם אשתו, אמנית פלסטית במקצועה, לאשקלון, כדי לתעד את פרויקט שיקום השכונות. הוא באותה שנה החל לעבוד עם רינו צרור בעיתון “אנשים” וביחד איתו עבר ל”חדשות”. שם התפרסם צילומו המפורסם של הטרוריסט מ”פרשת קו 300″. עם סגירת “חדשות” עבר לעבוד ב”הארץ” והיה לחבר מערכת ובעל טור צילום קבוע.
אלכס ליבק נוהג לשוטט ברחובות, הוא פיתח סגנון צילום ייחודי והוא מיישם את זה בצילומיו:
הולך למקום עמוס אנשים ונבלע בהמון1.
2.מסייר ברחובות עד שהעין שלנו נתקלת בעניין אטרקטיבי.
קיים קובץ אנשים שלא מפרגנים לתצלומיו מפני שהוא משקף להם את המציאות, כלומר שם להם מראה מול הפנים.
אלכס נודע בטביעת עינו החדה וביכולתו “ללכוד את הרגע”. מרבית תמונותיו מנציחות את הרחוב הישראלי על שלל דמויותיו והאירועים הקטנים, היומיומיים, המתרחשים בו.
הציג תערוכות רבות ופירסם שישה ספרי צילום. בשנות השבעים חי וצילם בברזיל, בקליפורניה ובלונדון. ב-1979 הציג את תערוכת הצילומים הראשונה שלו בעיירה וולברטון, אנגליה. ב-1995 זכה בפרס לצילום על-שם ריטה פורצקי מטעם מוזיאון תל-אביב, וב-2003 הוענק לו פרס שרת החינוך לצילום. זכה בפרס ישראל לצילום לשנת 2005. מנימוקי השופטים: “אין עוד צלם כאלכס ליבק המעורה כל-כך בהוויה הישראלית. הוא ניחן במחויבות ומשמעת, ראייה מקורית ונוקבת, לעתים אירונית, של המציאות הישראלית על המובלעות הנידחות שלה”.

תמונה זו שצילם אלכס ליבק בנוייה מקומפוזיציה מעניינת, רואים זוגות קרובים וזוגות רחוקים, רואים בבירור שקיים קשר בין הזוגות וקיים קשר בין שלושת הזוגות המצולמים. למרות שהזוג שנמצא בים הוא רחוק וקטן העין שלי נמשכת אליהם בזכות המיקום שלהם בתמונה. ניתן לראות מעיין משלוש דמיוני בין כול הזוגות והמרחק בין זוג לזוג יוצר לי את תחושת העומק בתמונה.
הנרי קרטייה ברסון
הנרי קרטייה ברסון היה צלם צרפתי מאבות צילום העיתונות המודרני, מהצלמים המשפיעים בדורו על צילום הרחוב בפרט, ואמנות הצילום בכלל. קרטייה ברסון היה ממקימי סוכנות “מגנום”. קרטייה ברסון לקח חלק בהפיכה של המצלמה לכלי אמנות ולכלי דיווח על ידי תפיסה אשר נקראת “הרגע המכריע”, שהיא נקודת זמן בה מתמזגים כל יסודות התוכן והצורה. ב-1932 קנה ברסון מצלמת לייקה 35 מ”מ, שהיתה לבת לווייתו הבלתי נפרדת. הוא השתמש בעדשת 50 מ”מ ולעתים בעדשה של 900 מ”מ. לא היה ברשותו חצובה, פלאש, רפלקטורים או כל עזר אחד. הוא לא נהג לעשות חיתוכים בתמונות שצילם ולמעשה זו הייתה אחת המטרות של סוכנות הצילום המפורסמת “מאגנום”, להבטיח את זכותו של הצלם על הדימוי כפי שיצר אותו. הוא דאג תמיד שמצלמת הלייקה שלו תהיה נסתרת ככל האפשר. את החלקים המבריקים כיסה בסרט שחור; לפעמים החביא את המצלמה כולה מאחורי מטפחת. גם את הצלם הוא ניסה להעלים ככל האפשר. טען שהצילום הוא “מקצוע נפלא כל עוד הוא נותר צנוע”. קרטייה ברסון ראה עצמו כצופה, העושה בצילום שימוש פאסיבי, על מנת לקלוט את ההיבטים הלא מוכרים דווקא, אך רבי המשמעות של חיי היום יום. גישתו לנושאיו הייתה כשל אדם העומד מן הצד ואינו מתערב במתרחש. אף על פי שקרטייה ברסון נחשב לצלם עיתונאות, רק תצלומים מועטים שלו עוסקים בנושאים ובאירועים עיתונאיים מובהקים. ב-1933 הציג קרטייה ברסון את תערוכת היחיד הראשונה שלו בניו-יורק, בגלריית ג’וליאן לוי.

בתמונה מפורסמת זו קרטייה ברסון משתמש בטכניקה של הובלת העין לרוכב האופניים על ידי עיקול המדרגות, רוכב האופניים נמצא בטשטוש יחסית לשאר התמונה בכדי ליצור תחושה של תנועה בתמונה. מצד ימין ומצד שמאל של הפריים נמצאים קירות שממקדים את העין לכיוון האופניים.
ניתוח תמונות שלי:
נושא התמונה: איש שמנקה את הבריכה הרגע המכריע.
קומפוזיציה: סטטית, חוק השלישים, פתוחה.
אורך מוקד : קצר
עומק שדה : גדול
תאורה: מקור תאורה טבעי אור השמש משעות אחר הצהריים, מרכזית ורכה.
זווית צילום: בגובה העיניים.

נושא תמונה: אנשים הולכים ברחוב
קומפוזיציה: מרכזית, פתוחה.
אורך מוקד :קצר
עומק שדה : גדול
תאורה : מקור תאורה טבעי, צהריים, תאורה ניגודית.
זווית צילום: גובה העיניים.

נושא התמונה: השתקפות
קומפוזיציה: סטטית, מרכזיתת פתוחה.
אורך מוקד: קצר
עומק שדה: קטן.
תאורה: מקור תאורה טבעית, אור השמש אחר הצהריים.
זווית צילום: בגובה העיניים.

נושא התמונה: השתקפות בין סורגיים
קומפוזיציה: סטטית, מרכזית, פתוחה.
אורך מוקד: ארוך
עומק שדה: קטן
צבעוניות: צבעים משלימים
תאורה: מקור תאורה טבעי, אור השמש אחר הצהריים.
זווית צילום: בגובה העיניים.

נושא התמונה: מנקה זבל יושב לאכול
קומפוזיציה: סטטית, מרכזית, פתוחה.
אורך מוקד : קצר
עומק שדה: קטן
צבעוניות: צבעים קרים
תאורה: מקור תאורה טבעי אור השמש, בשעות הבוקר
זווית צילום: בגובה העיניים.

נושא התמונה: איש נוסע עם אופניים
קומפוזיציה: סטטית, מרכזית, פתוחה
אורך מוקד : ארוך
עומק שדה: גדול
תאורה: מקור תאורה טבעי, אור השמש בצהריים.
זווית צילום : בגובה העיניים

נושא התמונה: שתי נשים הולכות
קומפוזיציה: מרכזית, פתוחה.
אורך מוקד : ארוך
עומק שדה: קטן
תאורה : מקור תאורה טבעי, אור השמש אחר הצהריים.
זווית צילום : גובה העיניים.

נושא התמונה: זוגות עוברים במעבר חצייה.
קומפוזיציה :דינמית, פתוחה.
אורך מוקד : קצר
עומק שדה: גדול
תאורה: מקור תאורה טבעי, אור השמש צהריים, ניגודית.
זווית צילום : גובה העיניים

נושא תמונה: אישה מנגנת ועוברי אורח חולפים
קומפוזיציה: סטטית, פתוחה.
אורך מוקד : קצר
עומק שדה :גדול
צבעוניות : צבעים חמים
תאורה : מקור תאורה טבעי, אור השמש, בשעות הצהריים-תאורה ניגודית.
זווית צילום: גובה העיניים

סיכום:
למדתי מהעבודה איך לצלם אנשים ולצלם צילומי רחוב בכל מצב ובכול תאורה שהתאפשרה לי. בזמן העבודה ראיתי מספר סיטואציות שונות. כשאלך שוב לצלם צילומי רחוב אתמקד יותר בלצלם השתקפויות מפני שזה יותר מעניין אותי ויותר מרתק אותי. היה לי קשה לצאת לצלם מפני שלא היה לי כל כך הרבה זמן עקב הבגרויות שלי וכל הלחץ מסביב.
ביבליוגרפיה
אתר של אלכס ליבק : https://volcman.wordpress.com/tag/%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%A1-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A7/
הנרי קרטייה ברסון:
Published: May 28, 2017
Latest Revision: May 28, 2017
Ourboox Unique Identifier: OB-325738
Copyright © 2017