סיפור הולדת שמואל

לאלקנה היו שתי נשים – פנינה וחנה

הם גרו כולם יחדיו בהר אפרים

מפנינה היו לאלקנה המון המון ילדים, אבל מחנה אפילו לא אחד. היא הייתה עקרה.

פנינה נהגה לפגוע בחנה ולהעליב אותה בגלל היותה עקרה.

למרות כל הילדים שהביאה לו פנינה

ועל אף עקרותה של חנה

אלקנה עדיין אהב אותה יותר

יום אחד בהיותה בשילה, ניגשה חנה להיכל ה’

והתפללה לה’ שיתן לה ילד.

היא כל כך רצתה ילד שהסכימה לנדור את הנדר הבא:

“מהרגע שהילד יפסיק לינוק אמסור אותו שישרת את ה’ כל ימי חייו”

חנה הזיזה את שפתיה אך קול לא יצא מפיה.

בעקבות זאת, חשב עלי הכוהן שהיה לידה שהיא שיכורה.

כשעלי הבין שטעה, הוא ברך את חנה ואיחל לה שה’ ימלא את בקשתה.
חנה שמחה מאוד מברכתו.

הברכה של עלי התקיימה.

לאחר שנה ילדה חנה בן וקראה לו – שמואל

(רמז לכך שהוא מצוי אצלה כפיקדון זמני)

לאחר ששמואל נגמל מיניקה עלתה חנה למשכן ה’ והציגה אותו לעלי

ואמרה: “אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי, וַיִּתֵּן יְהֹוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ”.