מבחינה היסטורית

בתקופת הכיבוש המוסלמי

בכתביהם של היסטוריונים ערבים מימי הביניים, מופיע הסכם בין מוחמד ליהודי אילת, ג’רבה ואדרוח’ (בעבר הירדן המזרחי). במכתב ששלח להם, מאשר מוחמד כי ליהודי אילת הזכות לשמור על דתם,

ומאפשר להם לשמור על השליטה בעיר בתמורה למס שנתי שישלמו לו. עם זאת, העיר אילת ושאר ארץ ישראל נכבשו על ידי הצבא המוסלמי באמצע המאה השביעית. במהלך התקופה המוסלמית הייתה לאילת (ayla) חשיבות מסוימת, לפרקים, בתור תחנה בדרך למכה.

בתקופת קום המדינה הבריטים קיימו באילת שהייתה קרויה אז אום רשרש, תחנת משטרה. דוד בן-גוריון, עוד לפני קום המדינה, בשנת 1934, הגיע לאום-רשרש והיה ראשון החולמים בעת החדשה על הפיכתה של אילת לעיר נמל בינלאומית. ב- 22 בינואר 1948 רשם דוד בן-גוריון ביומנו תחת הכותרת “גרעיני התיישבות באילת”: “יש 600 אנשים מועמדים להתיישבות לאילת: קבוצת הצופים מהכשרת עין-גב (70 איש), נוער עובד מגבת (75), “נחשולים” מקרית-ענבים (80), נוער מקבוצת שילר (50), קבוצה מנוער המושבים (50), התנועה המאוחדת, דגניה ב’ (45), חיים גבתי רוצה לקחת קבוצה של 50 איש מ”השומר הצעיר”, ויש כ-70 איש בודדים. רוצים לצרף מהגדנ”ע בתל אביב (150). במסגרת מבצע עובדה, ב-10 במרץ 1949 ט’ באדר, נכבשה משטרת אוּם רַשְרַש שלחוף מפרץ אילת, והנפת דגל הדיו במקום ציינה את סיומה של מלחמת העצמאות. במקומה של אום רשרש הוקמה אילת. המושל הראשון באילת היה אברהם זכאי. העיר אילת הישראלית הוקמה כיישוב קטן בתחילת שנות ה-50. ביישוב הקטן והמרוחק באותה עת, התגוררו מספר עובדי נמל, אנשי צבא ואסירים משוחררים. התחבורה לעיר הייתה קשה בשנים אלו ונעשתה דרך מצפה רמון או באמצעות מטוסים קלים שנחתו במנחת שהוקם בסמוך ליישוב. בתאריך 28 בפברואר 1950 נחנך באילת שדה תעופה. בתחילת שנת 1956 הגיע ראש המועצה הראשון,

חנוך ננר, למחנה מעבר לעולים במרסיי וחיפש בעלי מקצוע מקרב העולים שהיו מוכנים להגיע ולהתיישב באילת. 70 משפחות נבחרו, העולים הגיעו לארץ ולאחר מכן הובאו לאילת במטוסי חיל האוויר בשני גלים – ב-20 בפברואר וב-3 באפריל אותה שנה.

מבחינה גיאוגרפית

אילת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום. היא משמשת כעיר נמל ותיירות וממוקמת בערבה. העיר שייכת למחוז הדרום. בעבר שכן במקום יישוב בשם “אום אל רשרש” (בערבית: أم الرشراش), ובעבר הרחוק יותר בשם “עציון גבר”. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952 והוכרזה כעיר בשנת 1959.

אילת סמוכה לטאבה שבשליטת מצרים, ולעקבה שבשליטת ירדן. שטח השיפוט שלה הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ”אזור סחר חופשי”, הפטור ממע”מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתבצע באמצעות כביש 90 העובר בעמק הערבה וכביש 40 העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע לאילת בטיסה ממרכז הארץ לנמל התעופה אילת, בזמן טיסה ממוצע של כ-45 דקות.

מבחינת חינוך

בעיר אילת פועלים עשרה בתי ספר יסודיים ממלכתיים: אופיר, אלמוג, היובל, תל”י הרי אילת, יעלים, גלים, מצפה ים, עציון גבר, צאלים וים סוף. כמו כן ישנם שני בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים: ימין הרצוג (שבמסגרתו פועל גם תלמוד תורה), בי”ס ממ”ד חב”ד וכן בי”ס “אור החיים”, השייך לחינוך העצמאי. מערכת החינוך באילת זכתה פעמיים בפרס החינוך ודורגה במקום השלישי בארץ בהשקעות בחינוך, זאת בעיקר בזכות התקציבים הנדיבים שמקצה ממשלת ישראל לטובת חינוך באזורי פריפריה.

במסגרת החינוך העל-יסודי, קיימים שלושה בתי ספר ממלכתיים הכוללים חט”ב ותיכון: גולדווטר, בגין ורבין. לצידם קיים גם בית הספר העל-יסודי אורים לחינוך מיוחד. במסגרת החינוך העל-יסודי הממלכתי-דתי, בנות לומדות במסגרת אולפנת תהילת ישראל בכיתות ז’-י”ב ובנים, במסגרת חטיבת הביניים “ימין הרצוג” עד כיתה ח’ ואת לימודיהם הם ממשיכים במסגרת הישיבה התיכונית הסביבתית ‘צביה’, ישיבה בה לומדים בתנאי פנימיה גם תלמידים מיישובים אחרים בארץ. מאז שנת 1998 פועלת באילת ישיבה גבוהה, ישיבת “איילת השחר”, המושכת אליה תלמידים מכל רחבי הארץ.

החינוך האקדמי באילת כולל קמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון, קמפוס של האוניברסיטה העברית, את שלוחת מכללת לוינסקי לחינוך וכן שלוחה של מכללת ירושלים לחינוך. קיימת שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה בעיר, אך פעילותה מצומצמת מאוד. חייל או בוגר שירות לאומי, שסיים שירותו החל מ-1 בינואר 2010, הלומד בקמפוסים אלה, זכאי למלגת שכר לימוד מלאה תמורת עבודה בפעילות חברתית, עבור שנת לימודיו הראשונה לתואר ראשון (בהתאם להחלטה בדבר לימודי חיילים משוחררים במוסד להשכלה גבוהה בפריפריה). בעיר פועל גם המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת.

באילת פועלת ספרייה עירונית וכן מתקיימת פעילות של רשת מתנ”סים.

במשך ארבע שנים עיריית אילת סיפקה לילדי המסתננים מאפריקה לימודים במסגרת נפרדת בעקבות עתירה משפטית שהגישו המסתננים שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ניתן פסק דין, שאילץ את עיריית אילת לשלב את ילדי המסתננים במערכת החינוך העירונית

עין עבדת

גן לאומי עין עבדת נמצא בערוץ נחל צים ברמת עבדת, גובהו 400-600 מטר מעל פני הים.

נחל צין הוא אחד הגדולים בנגב, 120 ק”מ ארוכים ויפים בהר הנגב המרכזי, המתחילים ממערב למצפה רמון עם הפנים לצפון-מזרח, עד לסיום בדרום מלחת ים המלח

לאורכו של הנחל פינות ציוריות המיוחדות רק לו, וגן לאומי עין עבדת, שהוא אחת הפינות הקסומות של נחל צין, נזכה לראות מי מעיין הצונחים במפל גבוה אל בריכה טבעית גדולהץ על הבריכה סגורים קירותיו התלולים של נקיק הסלע העשויים סלע גיר לבן ורך ושזורים לרוחבם פסי צור כהים וקשים

הקניון האדום

תחילת הדרך בשביל המסומן בירוק. השביל מתחבר לערוץ נחל שני. בהמשך הערוץ מתחתר לנקיק צר של אבן חול ובו מפלים יבשים ויוצר קניון שהוא אחד היפים בהרי אילת. שכבות אבן החול מפותלות בצורה ציורית. נקח את הזמן לאט, נפעיל את העיניים ואת הדמיון, נראה ונספוג את הצבעים הנפלאים, נגלה צורות ונתווכח למה הן דומות, שהרי באנו הנה כדי לקלוט את המראות הנהדרים ולא כדי “לעבור” את המסלול כמבצע ספורטיבי. במהלך הירידה נעזר ביתדות ובסולמות.

מעט גיאולוגיה – אבן החול הקשה בה חתור הקניון היא תוצר של התלכדות גרגרי קוורץ שהוא עצמו תוצר של בליה ארוכת שנים מסלעי יסוד כמו גרניט. לפני מאות מיליוני שנים הורבדו גרגרי החול בנחלי ענק והתלכדו לאבן. מאוחר יותר התייבש האזור ותחמוצות של מתכות שונות צבעו חלק מאבני החול בצבעים שונים. בקניון זה הצבע האדום הגיע ברובו מתחמוצות ברזל (כמו חלודה). בקירות הקניון רואים גם כדורי גבישים של קוורץ.

בסוף הקטע הקניוני עולה מימין שביל העוקף מדרום מעל הקניון וחוזר אל ערוץ הנחל בו הלכנו קודם. השביל העוקף צר ומעט מפחיד ולא מומלץ לסובלים מפחד גבהים, במקרה זה עדיף לחזור בקניון בעלייה. נחזור בשביל הירוק אל מגרש החנייה.

נחל מפלים בהר שלמה- מסלול קרבי

דרום הרי אילת, על המבנה הגאולוגי הייחודי שלהם, צופנים בחובם נחלים מיוחדים ותצפיות מרהיבות. בפסגת הר שלמה, המתנשא לגובה 700 מטר מעל פני הים, תמצאו את אחת מנקודות התצפית היפות באזור. מההר יורד אחד הנחלים המאתגרים שמתחתרים בהרי אילת – נחל מפלים. ואכן, כשמו כן הוא: עתיר מפלים תלולים שבהם יורדים בסולמות ויתדות. המסלול מסתיים בעין נטף, אחד מהמעיינות היחידים באזור, שגם מהווה מקור מים לבעלי חיים רבים

?איך מטיילים

המסלול המוצע כאן הינו מעגלי. בהמשך נציע חלופה נוספת, שאינה מעגלית ולכן דורשת שני רכבים, ובה במקום להמשיך לעין נטפים, פונים לנחל שחורת.

מפרץ אילת

החיים בכדור הארץ התפתחו במשך מיליוני שנים בתנאים של תאורה המשתנה בין יום ללילה, עם הירח שנראה אחרת בכל לילה ובין עונות השנה. אנו בני האדם פעילי יום, וייתכן שמכאן חיבתנו הרבה לאור. החיים באזורים מיושבים הביאו לחיינו מנורות רחוב, פנסי מכוניות ועמודי תאורה לאורכם של כבישים ואלה שינו בצורה יסודית את משטר ההארה הטבעי.

מצילומי לוויין עדכניים עולה שכ-19 אחוזים מכלל השטח היבשתי מוארים במשך הלילה, ושטחים נרחבים – דוגמת יבשת אירופה – מוארים כמעט לגמרי. לזיהום האור ייתכנו השפעות משמעותיות על האדם: בשנת 2001 יותר מ-99 אחוזים מאוכלוסיית ארה”ב והאיחוד האירופי וכשני שלישים מאוכלוסיית העולם התגוררו בשטחים שבהם שמי הליל מוארים מעל סף המוגדר כזיהום.