טיול שנתי לדרום הארץ

פארק תמנע

פארק תמנע נוסד בשנת 1982 על ידי המועצה האזורית חבל אילות, קרן קיימת לישראל והחברה לפיתוח חוף אילת של משרד התיירות. הפארק מופעל על ידי המועצה האזורית חבל אילות באמצעות החברה הכלכלית לפיתוח התיירות ובסיוע הקרן הקיימת לישראל. הפיתוח באתר בוצע בשיתוף קק”ל, המועצה האזורית חבל אילות, תרומת משפחת צ`ודנואו ממילווקי, ותורמים מארצות הברית וקק”ל.

הכניסה לפארק תמנע נמצאת כ -20 ק”מ צפונית לאילת (כביש 90, בין סימני ק”מ 35-36). פארק תמנע הוא בקעה רחבת ידיים המשתרעת על שטח של כ 60,000 דונם, וצורתה מזכירה פרסה המוקפת במצוקים תלולים משלושת צדדיה. במרכז בקעת תמנע מתרומם הר תמנע לגובה 453 מטרים. הבקעה עצמה מהווה חלון גיאולוגי החושף תצורות נוף שפוסלו על ידי כוחות הטבע האימתניים במשך אלפי שנים, לצד סלעים מגוונים המכילים מינרלים דוגמת נחושת, ברזל, מנגן ועוד. בבקעה התקבצו תופעות טבע מיוחדות ואתרים היסטורים קדומים שאין דומים להם בישראל, לצד פעילויות מגוונות לכל המשפחה.

תמנע היא המקום הראשון בעולם בו כרו נחושת. ברחבי הפארק ניתן למצוא אלפי פירים, עדות אילמת למפעל כריית הנחושת המספר את התפתחות הכרייה וההפקה על כל שלביהן, וכמו כן, שרידים של תנורי התכה מתקופת האימפריה המצרית הקדומה. הנחושת היא המתכת הראשונה שנעשה בה שימוש ליצירת כלי עבודה, כלי נשק, כלי בית, כלי יוקרה ופולחן.
בתמנע תוכלו להתרגש מסיפורם של אלת הנחושת חתח`ור והאל רעמסס, ולצאת למסע בזמן אל היסטוריה מרתקת המגובה בשרידים מהמיתולוגיה המצרית. להמחשת החוויה, תוכלו לצפות במיצג מולטימדיה בן 15 דקות המתמקד בהמחשת תהליך הפקת הנחושת מימי מצריים העתיקה ועד היום. מיטב השכלולים הטכנולוגיים גוייסו להמחשת הרקע ההיסטורי והתרבותי של האנשים שהגיעו לתמנע לפני אלפי שנים.

ממצאים מרתקים נוספים ניתן לראות במקדש האלה המצרית חתח`ור, הממוקם ליד עמודי שלמה המרהיבים בעוצמתם, באתר הפטרייה, הקשתות המרשימות וכמובן אתר ציורי הסלע העתיקים ובו ציור של צייד יענים ויעלים, מרכבות רתומות לשוורים ועוד.

היסטוריה

ריף הדולפינים נפתח לקהל בשנת 1990, על ידי רוני זילבר, ביולוג ימי. הריף מנוהל על ידי “חברת ריף כפר הדולפינים” בשליטת זילבר ואלחנן פס ומשתרע על פני 12 דונם על האדמה ועוד 15 דונם של שטח ימי שניתנו לחברה ב-1989. הריף הוא בית לדולפינים מסוג דולפינן מצוי. הדולפינים בריף הגיעו מהים השחור ברוסיה, והיו שייכים במקור לחיל הים הרוסי. בתחילה היו חמישה (שלוש נקבות ושני זכרים), נכון להיום יש שישה דולפינים, ארבע נקבות ושני זכרים.

פרויקט “ים פתוח”

במסגרת מדיניות “החופש לבחור” שדוגל בה הריף, בשנת 1996 התחיל פרויקט “ים פתוח”. הפרויקט התיר לדולפינים לצאת כאוות נפשם, להתחבר עם הדולפינים בשאר המפרץ ולחקור את המפרץ לאורכו ולרוחבו. בעקבות היחס המזלזל של בני האדם שפגשו בחופים את הדולפינים (תפסו אותם, רכבו עליהם והאכילו אותם במזון מזיק), כל הדולפינים הוחזרו למתחם ובשנת 2002 הופסק הפרויקט. היחס כלפי הדולפינים יצר בעיות של חוסר אמון מצדם, ואף גרם להם להתנהג באגרסיביות. מספר זכרים ונקבה שוחררו לים השחור לאחר שנוצרה בעיה בין הזכר השולט לשאר הזכרים, שבשל הפרויקט יכלו להימנע ממנו, ומשנגמר היו בסכנה מתמדת. למעט הדולפינה שי, היחידה שנותרה מחמשת הדולפינים המקוריים מרוסיה, כל השאר ילידי אילת. הדולפינים בריף מתקשרים עם בני אדם ומקיימים איתם אינטראקציה, דרך המזחים ועמדות התצפית הצפות על המים, ותוך כדי שחייה, צלילה או “שנירקול” לצדם.

אטרקציות במקום

בנוסף לכך קיים מזח צף, המאפשר את הקרבה של האנשים לדולפינים מבלי להפריע לחיי היום יום של הלהקה. על המזח, לאורך שעות היום אנשי צוות הריף מזמינים את הדולפינים למפגש פנים מול פנים. כל מפגש עם דולפינים מתבצע תוך בחירה חופשית של הדולפינים וללא כל סוג של כפיה או פיתוי, למעט ההנאה מהמפגש עצמו. אנשי הצוות גם עונים על שאלות המבקרים ומסבירים להם על העולם המורכב של הדולפינים.

ים המלח (בערבית: البحر الميت, הים המת; בעברית מכונה גם ים המוות)

הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני, ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם(תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח). החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום ממוצע 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי הים. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלס הים.

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו בשנת 2010 היה 650 קילומטרים רבועים. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בו ולחופיו, כמו מצדה, קומראן ואחרים, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

אנרגיה מתחדשת

מהי אנרגיה מתחדשת ולמה בכלל צריך לחדש אותה? מעטים הילדים שיידעו להשיב על השאלות, ומעטים עוד יותר הם ההורים. כל התשובות לכל השאלות על אודות אנרגיה מתחדשת במתקני משחק וטכנולוגיה מתקדמת, מחכות לכם, בשילוב חוויה ולמידה.

רפת יטבתה

מתי פעם אחרונה יצא לכם להכיר מקרוב פרה? אז הנה. הפעם צוללים אל תוך העולם הסודי של טעם יטבתה ונפגשים מקרוב עם הפרות שלנו במשחקי חליבה ועוד.