טיול שנתי לאזור מדבר יהודה והרי אילת

נחל דוד

נחל דוד (עין גדי) הוא כל מה שאפשר לבקש מנווה מדבר, ויותר – מים קרירים וצלולים הזורמים בכל ימות השנה, מצוקים תלולים שצילם ארוך ונעים, ושפע של צמחייה הצובעת את המדבר בירוק אופטימי. גם בעלי החיים הרבים שכאן אופטימיים וינהגו בכם בחופשיות וללא מורא.

סוג: רגל, מתאים לילדים, טיולים במדבר, טיולים בדרום, טיולי מים

מקום: ליד עין גדי

אורך המסלול (ק”מ): כ- 1.5

משך הטיול: עד שעתיים

מצפה עין גדי

ים המלח

ים המלח (בערבית:^[1] البحر الميت, הים המת; בעברית מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני, ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן.

האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בו ולחופיו, כמו מצדה, קומראן ואחרים, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

מוזיאון מצדה

במאי 2007 נפתח במצדה מוזיאון המציג כ-400 ממצאים ארכיאולוגיים מהחפירות שנעשו בהר בין השנים 1963-1965 על ידי צוות בראשותו של פרופסור יגאל ידין ז”ל. הממצאים מוצגים בתשעה חללים מוחשכים המשמשים כתפאורה לתשע סצינות מסיפור מצדה הנפרש על פני כמאה שנים מימי הורדוס ועד ההתאבדות המפורסמת. המוזיאון מציג את המוצגים בצורה חווייתית ואליאב נחליאלי, המעצב שלו, היה גם זה שאחראי על עיצוב מוזיאון הפלמ”ח ועיצוב החמאם המשוחזר בעכו.

בכניסה למוזיאון מקבלים המבקרים אוזניות בהם שומעים תסכית שנכתב על ידי אפרים סידון המגולל את סיפור המצדה ויוצר דיאלוג עם הממצאים הארכיאולוגיים. חשכת המוזיאון והתסכית הרדיופוני מפיחים במייצגים חיים וסיפור המצדה ניראה חי מתמיד. העלילה מתקדמת בהתאם למידת העניין של הצופה בכל מיצג וקצב התקדמותו בין חללי התצוגה. בין השרידים הנדירים המוצגים מאחורי זכוכית, אפשר לראות צמה שהשתמרה משערה של אחת מעלמות החן העבריות וטלית של המורדים מתקופת בית שני. שרידים מרגשים במיוחד הם שתיים עשרה פיסות חרס שעליהן חרוטים שמות, שלהשערת החוקרים הנשענים על כתביו של יוסף בן מתתיהו, שימשו להטלת הגורל שקבע את סדר ההתאבדות של מפקדי מצדה וביניהם בן יאיר, מפקד מצדה.

שביל הנחש

תחילת המסלול בחניה המזרחית של אתר מצדה שהינו אתר היסטורי הנמצא על קצה מצוק העתקים. מהחניה המסלול מטפס על שביל הנחש על הדופן המזרחית של ההר. תחילתו באיזור של אדמת חואר רכה ובהמשכו שכבת סלע משקע ימי קשה. תוך כדי העלייה ניתן לצפות מזרחה על איזור חוארי מצדה, השפך הדרומי של ים המלח והרי מואב. על ההר ניתן לסייר במבנים העתיקים ולצפות מזרחה לים המלח ומערבה לרמת המדבר. מאתר מצדה המסלול יורד מערבה על שביל הסוללה (שנבנתה לצורך כיבוש מצדה). סיום המסלול בחניה המערבית של האתר – מסלול חשוף.

נחל בוקק

נַחַל בּוֹקֵק הוא נחל קטן יחסית לנחלי מדבר יהודה. אורכו כ-15 ק”מ, ושטח אגן ההיקוות שלו כ-21 קמ”ר. הנחל יורד מהר בן נשר ונשפך לחוף ים המלח, מצפון לנחל זוהר ומדרום לנחל יעלים. על מניפת הסחף הגדולה שלו, הוקמו מלונות ים המלח ומרחצאות עין בוקק.

מדרשת בן-גוריון

מִדּרֶשֶׁת בֶּן-גּוּרִיּוֹן היא יישוב קהילתי בקרבת קיבוץ שדה בוקר שברמת הנגב, בין באר שבע למצפה רמון, ובו מוסדות חינוך ומחקר. מרבית פעילות היישוב מופעלת על ידי תאגיד מדרשת שדה בוקר, ולכן היישוב נקרא גם על שמו.

ראשיתה של מדרשת בן-גוריון בתוכנית של דוד בן-גוריון להקים אוניברסיטה במדבר. עוזריו של בן-גוריון אספו לצורך כך כספים ובשנת 1960 נסלל כביש גישה לקראת תחילת עבודות ההקמה^[1]. בשנת 1962 החלה בניית המבנים הראשונים במקום, ובשנת 1962נפתח בית ספר שדה שדה בוקר, והונחה אבן הפינה למדרשה, לפי חזונו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון:

המדרשה שימשה מאז הקמתה כמרכז לימוד ומחקר, בעיקר של הנגב אך גם בנושאים אחרים. המדרשה הוקמה כתאגיד ממשלתי “מדרשת שדה בוקר” מתוקף ‘חוק בן-גוריון’, התאגיד היה הבעלים של היישוב וטיפל בכל הנושאים המוניציפליים. משנת 2003 הוכרז המקום כישוב (בדומה לכול יישוב אחר בארץ) במסגרת המועצה האזורית רמת נגב. סמוך למדרשת בן-גוריון נמצאת אחוזת הקבר של דוד ופולה בן-גוריון. כשנפטרה אשתו פולה, רכש דוד בן-גוריון עבורה חלקת קבר על צוק המשקיף אל עבר בקעת צין ומצוק הצינים. דוד בן-גוריון עצמו נקבר על הצוק לצד אשתו על פי בקשתו, בניגוד לנורמה המקובלת – קבורה בהר הרצל שבירושלים. את הקבר עצמו בנה בנימין לוי, חברו הטוב של בן-גוריון.

במדרשת בן-גוריון פועלים המכון לחקר המדבר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ע”ש יעקב בלאושטיין, המכון למורשת בן-גוריון שהוקם בעקבות “חוק בן-גוריון”, המרכז הבינתחומי, המכון לחקר אנרגיה סולרית, מרכז גל למנהיגות המפעיל תוכניות מנהיגות שונות (ביניהן מכינת הנגב – מכינה קדם צבאית ציונית למנהיגות חברתית), בית ספר תיכון ופנימיה לחינוך סביבתי, בית ספר שדה – “שדה בוקר”, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, בית ספר יסודי “צין” ובסיס גדנ”ע כמו כן, נמצאת ביישוב גם יחידת ההסברה הגאוגרפית של צה”ל- יחידת הסברה נגב.

(יחידת הסברה נגב עמלה על חינוך חיילים לציונות תוך חשיפה לנגב, למרחביו ולנופיו האנושיים והפיזים)

דרך מדרשת בן-גוריון ניתן להגיע לשמורת הטבע עין-עבדת, נחל צין, חוד עקב, עין עקב ועוד אתרים רבים. מהמצוק במדרשה (טיילת בן-גוריון) ניתן לראות את בקעת צין היפיפה. במדרשה מתקיימים כנסים וימי עיון רבים, ביניהם ה”עדלאידע הסביבתית” בחג פורים ופסטיבל ‘ימי שירה במדבר’, פסטיבל משוררים ביוזמת אילנה שחף ומירון נומיס.

בתמונה מצד שמאל קברם של דוד בן גוריון ופולה רעייתו.

עין עקב

עין עקב הוא שמם של שני מעיינות הבוקעים על ערוץ נחל עקב שבנגב התיכון, דרומית-מזרחית ליישוב הקהילתי מדרשת בן-גוריון וסמוך לנחל צין ועין עבדת. מקור השם בשם הערבי למקום – עין אֻם כַּעְבּ, שפירושו מעיין העקב. האבן שעל שמה נקרא המעיין היא אבן צורשחורה שנמצאת בעין עקב עליון, והיא שונה מאוד מסביבתה הלבנה.

עין עקב העליון הוא נביעה קטנה הנמצאת בחלק העליון של נחל עקב. מים נובעים אל בריכת סלע צרה, ומשם ממשיכים לזרום בתוך הנחל עוד קטע קצר. רוב המים מוסתרים בקנים הגדלים שם.

עין עקב התחתון הוא המעיין העיקרי המזין את נחל עקב, והוא מסוג מעיין שכבה. במורד הנחל נובעים המים שוב למפל בגובה של כעשרה מטרים, ומשם נשפכים לברכה שעומקה כשבעה מטרים וקוטרה כעשרה מטרים, המלאה כל ימות השנה. מי הברכה מליחים ומשקים את הצמחייה ובעלי החיים שבאזור. באזור המעיין גדלים צמחי מים מתוקים וצמחיית גדות: שערות שולמית מצויות, קנה מצוי, סוף מצוי, סמר חד, אשל ועוד.

לעין עקב תחתון ניתן להגיע רגלית ממדרשת שדה בוקר, או בשביל המסומן בירוק המתחיל כחצי ק”מ דרומית לנחל חווארים וכ-1 ק”מ לפני הכניסה לגן לאומי עין עבדת. השביל עולה במעלה דיבשון ויורד כעבור כ-4 ק”מ אל עין עקב. הגישה לרכב שטח נעשית בדרך המיועדת לרכב 4X4 המתחילה בחניון לילה המצוי באזור החיבור בין נחל חווארים לנחל צין, והיא מסתיימת כעבור כ-6 ק”מ בחניון סמוך למעיין.

מצפה רמון

מִצְפֵּה רָמוֹן היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל.

מצפה רמון שוכנת במרכז הר הנגב על שפת מכתש רמון, כ-80 ק”מ דרומית לבאר שבע וכ-150 ק”מ צפונית לאילת. תחום השיפוט שלה הוא 64,500 דונם. היא הוקמה בשנת 1956, כמחנה עבודה לפועלים שסללו את הדרך לאילת, והפכה ליישוב קבע. מצפה רמון הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1964.

היישוב הוא הנקודה הדרומית ביותר בארץ שמקבלת מים מהמוביל הארצי מהכנרת.

מכתש רמון

איך נוצר המכתש?

נקדים ונאמר שכל המכתשים הקיימים בארצנו הם תופעה מיוחדת לעולם כולו, שכן צורת היווצרותם של מכתש רמון, המכתש הקטן והמכתש הגדול (כמו גם של אחי הקטנים: מכתשים פחות מרשימים בנגב ובסיני: מכתש ג’בל עריף אלנאקה, מכתש הר עריף, מכתש ג’בל יעלק, מכתש ג’בל מע’ארה ומכתש ג’בל הלאל) שונה מזו של מכתשים אחרים בעולם. אז איך מכתש רמון ואחיו נוצרו?

הכל בגלל סדק קטן. בגלל הקימוט נוצרו לעיתים בקמר סדקים קטנים.

• (א) מי הגשמים חדרו לתוך סדקים והרחיבו אותם. בסלע הגיר הסדק תלוי בהמסת הגיר וגדל לאט, אבל כשהמים מגיעים לשכבת אבן החול הם סוחפים את החול בקלות.
• (ב) כך נוצר מצב שבו שכבת הגיר עדיין עומדת על תילה, אבל החול שתחתיה כבר אינו. כשהגיר אינו יכול לשאת יותר את משקלו יותר הוא קורס ומגדיל את הסדק שבינתיים הפך למכתשון.
• (ג) במיליונים רבים של שנים ימשיך תהליך הבלייה ויגדיל את המכתש עוד ועוד.

הירידה למכתש

לאחר הביקור במרכז המבקרים נמשיך בכביש 40 דרומה ונתחיל בירידה לעבר המכתש במעלה העצמאות. לאחר נסיעה של 6 ק”מ נסיעה נראה שלט המפנה ימינה מהכביש לכביש עפר טוב בסימון שבילים ירוק, שמוביל אל המנסרה.

המנסרה

התופעה הגאולוגית המרתקת שמכונה המנסרה היא גבעת אבן חול, שבראשה מחשופי אבן חול הבנויים כעמודים משושים סימטריים, שמונחים בערימה כמו לוחות עץ בנגרייה. התופעה הגאולוגית הנדירה הזאת היא ככל הנראה תוצאה של חדירת מגמה לתוך הגבעות, התכת אבן החול בראש הגבעה, הפיכתה לנוזל וגיבושה מחדש לעמודי קוורציט (עמודי סלע קשים). לאחר נסיעה קצרה בכביש העפר נחנה את הרכב ונתחיל ללכת במסלול מעגלי קצרצר שיוביל אותנו בין העמודים המיוחדים על גבי שביל עץ שעשוי מחומרים ממוחזרים. השביל הוקם במיוחד כדי שמטיילים יוכלו ליהנות מהתופעה מבלי לפגוע בהם, אנא הקפידו שלא לרדת ממנו.

לאחר הביקור המרשים, נחזור לעבר הכביש ונסע בו לכיוון דרום.

נמשיך כ-6 ק”מ נוספים, עד שנגיע לשלט המפנה לדרך עפר בסימון אדום, שפונה שמאלה מהכביש ומובילה לעבר חניון בארות [1]. ניסע בדרך העפר כ-5 ק”מ עד לפגישה עם דרך עפר נוספת בסימון שחור [2], ונפנה בה שמאלה. לאחר כ-100 מטר נגיע לחניון בארות.

המצפה התת ימי

פארק המצפה התת-ימי באילת הוא מצפה תת-ימי מדרום לעיר אילת, בטבורה של שונית אלמוגים המהווה שמורת טבע (חוף האלמוגים). מהמצפה התת-ימי ניתן לצפות בדגים, אלמוגים, כרישים, חתולי ים, צבי ים ועוד מהסובב הימי של מפרץ אילת. כמו כן ניתן לעלות למגדל תצפית ולצפות בשונית האלמוגים של מפרץ אילת ובנוף הסביבתי. כשנפתח המצפה ב-1975 היה הראשון מסוגו בעולם.^[1] פארק המצפה התת-ימי הוקם על ידי מוריס קהאן בשיתוף עם הביולוג הימי דוד פרידמן (על שמו נקרא הדג הסגול צבעון פרידמן). המצפה בנוי משני אולמות (המצפה הישן והמצפה החדש) אשר כל אחד מהם הוא מצפה תת-ימי נפרד השקוע כ-12 מטרים מתחת לפני הים. סביב אזור המצפה יש פארק ימי ובו מרכז מסחרי, חנויות תכשיטים ומזכרות, מסעדה, בר-קפה וקפה אושנריום. בין הפעילויות במצפה התת-ימי יש גם האכלת בעלי החיים בים תוך כדי צלילה.

הים האדום

הים האדום (בערבית: أَلْبَحْر الْأَحْمَر; תעתיק מדויק: אַלְבַחְר אלְאַחְמַר) הוא ים בין-יבשתי המהווה שלוחה של האוקיינוס ההודי. הוא מחובר באופן מלאכותי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ, ולחופיו שוכנות המדינות ג’יבוטי, אריתריאה, סודאן, מצרים, ישראל, ירדן, ערב הסעודית ותימן. לעתים הים האדום גם מכונה ים סוף, על שם ים מיתולוגי בסיפור המקראי על יציאת מצרים, אותו חצו בני ישראל, אך זיהוי זה כלל לא ודאי.

הים האדום הוא אחד מארבעה ימים הנקראים בעברית על שם שמות צבעים נפוצים – כשהאחרים הם הים השחור, הים הלבן, והים הצהוב.