טיול שנתי תיכון אלון – שכבת י”א

 בורות לוץ

בורות לוץ נמצאים בהר הנגב המערבי. אזור זה זוכה למעט יותר מים בזכות גובהו. עובדה זו נוצלה כבר לפני יותר מ-3000 שנה לפיתוח כפרים חקלאיים. גם אז נדרש היה למצוא פתרונות לאגירת מים ומזון לתקופת הקיץ. בארות וממגורות, מהם נראה בשפע במסלול, היו האמצעי לעשות זאת.

מחניון הלילה [2] נתחיל ללכת עם סימון השבילים האדום לכיוון דרום [3] ועד מהרה נגיע לבורות הראשונים. בריכות המים, 17 במספר, חפורות בסלע קרטון ומדופנות באבני גויל. אל הבורות, מגיעות תעלות המנקזות את מימי הנגר העילי (גשמים ושיטפונות). בדרך כלל טרם הכניסה לבור המים, עברו המים דרך בריכת שיקוע סחף קטנה.

בורות המים מלמדים על התיישבות עתיקה. נראה כי ההתיישבות באזור זה החלה כבר לפני 10,000 שנה אז הסתובבו באזור זה ציידים ומלקטים שהשתמשו בכלי צור. הארכאולוגים מכנים את המתיישבים ראשונים האלו בשם התרבות החריפאית על שם הר חריף הסמוך.

נראה שעיקר ההתיישבות החלה בתקופת שלמה המלך, במאה העשירית לפנה”ס, או מעט מאוחר יותר במאה השמינית לפנה”ס, תקופה המלך עוזיהו, ומטרתה הייתה ככל הנראה ליצור חיץ ומגן בין נוודי המדבר לבין תושבי הארץ ולספק הגנה ושליטה על שטח זה של הממלכה. נראה שהתיישבות זו החזיקה מעמד עד לשנת 586 לפנה”ס – גלות בבל. אחד הסימנים המעידים על ההתיישבות בתקופה זו הוא בית ארבע המרחבים – בית ולו שלושה חדרים וחצר, לפעמים מקורה. סגנון בנייה זה אופייני לתקופת המלוכה הישראלית.

פרט לבורות המים, שרובם מתמלאים מדי חורף עד עצם היום הזה, כ-3000 שנה לאחר בנייתם, סכרו בני המקום את אפיקי הנחלים וגידלו בטראסות שנוצרו דגנים (חיטה, שעורה), עצי פרי וגידולים חקלאיים נוספים. חלק מבורות המים הם מסוג מאגורה – בור חצוב תחת שכבת סלע המשמשת לו כתקרה. את  התבואה אכסנו בגורן שנמצא במקום וכן נמצאו שרידי מגורים וחרסים של בני המקום.

הר רמון

מנקודת המפגש כביש 171 שעובר בין צומת הרוחות לצומת חריף. נלך לכיוון דרום על שביל אדום. תחילה השביל הוא שביל ג’יפים שגם רכב פרטי יכול לעבור בו בצורה נוחה. אורך השביל הוא כ- 2 ק”מ עד אשר נגיע אל שיאו של הר רמון. בשיא ההר ישנה תצפית מדהימה על כל אזור שמורת הר הנגב ונחל רמון. זה אזור מדהים ביופיו הוא מכיל גם את המרחבים העצומים של המדבר ומצד שני גם כניסה לתאי שטח מצומצמים שבהם מתגלים תופעות גיאולוגיות שונות.

מהמצפה נמשיך ללכת על השביל האדום לכיוון צפון על גבי המצוק של רכס רמון. זו הליכה נוחה ברובה, אלא שלאחר קילומטר ישנה ירידה ומיד לאחריה עלייה, לא קשה במיוחד. כעבור 3.5 ק”מ מהמצפה נגיע למפגש שבילים של השביל האדום ושביל כחול. המפגש נמצא על שיאו של הרכס.

נמשיך על גבי השביל כחול. בשלב הזה נעזוב את קו הרכב ונתחיל ללכת בתוך ערוץ יפיפה. כעבור הליכה של 2 ק”מ נפגוש בשביל ירוק שהולך מכיוון צפון לכיוון דרום מזרח. נלך על השביל הירוק לכיוון דרום מזרח. זו הליכה של 1 ק”מ במגמת עלייה עד שנגיע אל אוכף היושב בשיאו של רכס רמון.

מנקודה זו אנו עוזבים את רכס רמון ומתחילים ללכת לכיוון נחל רמון. אנחנו יורדים על גבי השביל הירוק. ולאחר ירדה קצרה אנחנו נמצאים בסמוך לנחל. אלא שהשביל מושך אותנו במגמת עלייה אל תוך שתי גבעות שצבען שחור. זו תופעה גיאולוגית מדהימה, שסלע בזלת התגבש לצורת פריזמות, מין משושים. זהו נקיק יפיפה, אם כי ההליכה בתוכו מעט מאתגרת, אך אינה ארוכה כלל. לאחר הליכה בתוך הקניון הפריזמות, בו לא ראינו את נחל רמון, לפתע נחשפת לפנינו תצפית נהדרת של המדבר. מנקודה זו, כעבור קילומטר נפגוש בנחל רמון ובשביל שחור שעובר מכיוון צפון מזרח- דרום מערב.

על נחל רמון אנחנו הולכים כ- 1.5 ק”מ על גבי השביל השחור, זו דרך ג’יפים מישורית וקלה להליכה. לאחר הליכה קצרה נגיע אל מפגש עם שביל אדום (זהו אותו השביל שעזבנו אותו בשלב מוקדם יותר). מנקודה זו נלך לכיוון דרום על גבי השביל האדום. מהרגע שעזבנו את השביל השחור, אנחנו הולכים לכיוון דרום בעלייה, עלייה שאינה פשוטה כלל, מדובר בעלייה של כמעט 200 מטר מתחתיתו של הנחל ועד שיאה הגובה עליו נמצא הר עידו. ההליכה פרושה לאורך קילומטר ולרוב האנשים לוקחת בערך בין חצי שעה לשעה. לאחר העלייה השביל יהיה עדין במגמת עלייה אך עתה היא תהיה מתונה מאוד, כמעט מישורית. מהנקודה הזו נוכל כבר להבחין בהר עידו וברוג’ומים (גלי אבנים) הרבים שעליו. כעבור קילומטר נוסף נהיה ממש למרגלותיו. השביל האדום ממשיך לכיוון דרום. אבל ישנו שביל לא מסומן העולה לכיוון הר עידו.

כמובן שנטפס על הר עידו. העלייה תלולה וקצרה ובשיאה נזכה לתצפית נהדרת על כל המכתש. נוכל למצוא מעט צל באחד הרוג’מים.

הר עידו

מהר עידו נרד באותה הדרך שבה עלינו ונשוב אל השביל האדום. בשביל האדום נרד לכיוון דרום כ- 1.5 ק”מ עד אשר נגיע אל שביל כחול, זהו נחל ערוד. נלך על נחל ערוד לכיוון מערב (כלומר ימינה). לאחר 2 ק”מ נגיע למפגש שבילים של השביל הכחול ושביל שחור שמגיע מכיוון דרום.

ניכנס אל תוך השביל השחור, זו הליכה בתוך נחל במגמת עלייה. הליכה היא בדרך כלל לא קשה מאוד, אלא שלעיתים נדרש לחצות מפלים , בנקודת אלו העלייה היא לא פשוטה. אבל ההליכה בנחל היא יפה מאוד ומדי פעם נפגוש באלות אטלנטיות, אלות אלו משתרעות מרמת הגולן ועד הר הנגב. האלות אשר אנו פוגשים בדרך הן אלות עתיקות, בנות מאות שנים וגודלן מעיד על כך. ניתן לשוך בצילן של האלות.

אורך הליכה על השביל השחור הוא כ-5 ק”מ במגמת עלייה, בנקודה מסויימת לאורך המסלול נעזוב את הנחל ונעלה לכיוון קו רכס, עד אשר נגיע לשיאו של רכס לוץ ומפגש עם שביל ירוק. משיאו של הרכס ישנה תצפית לכיוון הנגב המערבי.

נקודה זו היא נקודת החלטה, ניתן להמשיך במסלול המוצע עוד כ-14 ק”מ במסלול המוצע. אפשרות אחרת היא לרדת לכיוון חניון הלילה שנמצא במרחק 3 ק”מ משיאו של המעלה. ממשיכים על השביל הירוק לכיוון מזרח, כעבור 2 ק”מ נפגוש בשביל אדום. בשביל הכתום נפנה לכיוון מערב כקילומטר עד שנגיע לחניון הלילה.

חניון הלילה מצפון לבארות עודד

קחו בחשבון שבלילה חשוך באמת, קר, והרוחות מנשבות בחזקה.

בארות עודד 

במקום 7 בארות. מתוכם 2 יבשים ו-5 יש מים בכמות כזו או אחרת. בבארות הקטנות יותר המים ממש ראויים לשתיה. מומלץ בכל זאת ליתר ביטחון לטהר את המים בכלור או יוד מחשש לבקטריות בשל לטאה מתה או מכרסם שיכולים להיות בתוך המים. אפשר להסתמך על המקום כמקור מים בשביל בדרך להר עריף אבל להצטייד בהתאם מבחינת אמצעי טיהור. מדרום לנחל יש ריכוז ‘טומולי’- כנראה קברים עתיקים . שביל רגלי ירוק חותך דרומה להר עריף- מרחק להר כ-8 ק”מ. לינה לאחר העליה להר מומלצת בחניון ממערב להר, בחניון נחל מעזר או חזרה לחניון בארות עודד. נכון לפברואר 2016 יש בבאר הקטנה מים מצויינים, כולל דלי וחבל!

הר עריף 

יש הרים גבוהים מהר עריף ולבטח יש הרים מרשימים ממנו, אך ללא ספק ההעפלה אל פסגת ההר הזה מקפלת בתוכה חווית מדבר ותחושה עזה של מרחבים פתוחים. ממרומי הפסגה ניתן להשקיף לכל עבר ולמעט כמה אנטנות זעירות על קו האופק, אין כל זכר לנוכחות אנושית בנוף. בארצנו ההולכת וניבנית ללא הרף זה ללא ספק מראה נדיר! אם נשכיל לשבת בשקט ולחוות את הנוף ייתכן ויאבד לנו מימד הזמן ואולי נרגיש כאילו שהינו כאן 40 שנה…

ייחודו הגדול של ההר הוא שמשני עברי פסגתו מצויים שני מכתשים קטנים, לא מפותחים מאד ולא מוכרים במיוחד. בדרך כלל מקובל לומר שבארץ שלושה מכתשים (רמון, הגדול, הקרוי גם מכתש חתירה והקטן, הקרוי גם מכתש חצרה) אולם למעשה, יש לכלול גם את השניים כאן – הקטן יותר והקטן ממש. אופן היווצרותם של המכתשים דומה במובנים רבים לאופן שבו נוצרו שלושת האחים הגדולים, אולם קצרה כאן היריעה מלהסביר את התהליך המורכב ואת התיאוריות השונות, המשתנות ונשללות מידי פעם.

מכיוון שאין דרך אחרת, נאלץ לרדת מהפסגה באותה דרך בה באנו – בשביל הכחול. ובכל זאת ננסה לגוון מעט את החזרה; בהגעה למפגש הערוצים הגדול נפנה שמאלה, בעקבות סימון השבילים השחור. כעבור קילומטר נגיע אל סופו של השביל השחור הנגמר עם ההגעה לדרך עפר מסומנת ירוק ובה נפנה ימינה. הדרך נמשכת לאורכו של ערוץ רחב. אם נבחן את הקרקע נגלה שבאזור זה גללים לא מעטים. עם מעט מזל נגלה את בעלי החיים שהטילו אותם. הגללים הגדולים, הזהים כמעט לגללי חמור אלו גלליו של הפרא, חמור בר שהושב לנופי ארצנו בהצלחה מרובה. הגללים הקטנים הם של צבי הנגב שאת פרטיו נצליח אולי לראות בצל הצמחייה לאורך הנחל. הפראים וגם צבאי הנגב ממהרים בדרך כלל להימלט, כנראה מאימת ציידים וצבעם, הזהה לגוון הקרקע מקשה על איתורם בנוף הפתוח.

חניון לילה נחל מעזר

לאחר הביקור בהר עריף, נרד חזרה עם השביל הכחול, נאסוף את התיקים ונרד כ-2 ק”מ עד למפגש עם נחל מעזר. בנקודה זו שינו סימון שחור היורד דרומה, אך אנו נמשיך עם הסימון הכחול, עד לחניון הלילה שנמצא בסמוך לדרך עפר רחבה יותר המסומנת בצבע אדום.

מעלה לוץ

ניכנס אל תוך השביל השחור, זו הליכה בתוך נחל במגמת עלייה. הליכה היא בדרך כלל לא קשה מאוד, אלא שלעיתים נדרש לחצות מפלים , בנקודת אלו העלייה היא לא פשוטה. אבל ההליכה בנחל היא יפה מאוד ומדי פעם נפגוש באלות אטלנטיות, אלות אלו משתרעות מרמת הגולן ועד הר הנגב. האלות אשר אנו פוגשים בדרך הן אלות עתיקות, בנות מאות שנים וגודלן מעיד על כך. ניתן לשוך בצילן של האלות.
אורך הליכה על השביל השחור הוא כ-5 ק”מ במגמת עלייה, בנקודה מסויימת לאורך המסלול נעזוב את הנחל ונעלה לכיוון קו רכס, עד אשר נגיע לשיאו של רכס לוץ ומפגש עם שביל ירוק. משיאו של הרכס ישנה תצפית לכיוון הנגב המערבי.

מעלה ערוד

דרך עפר בהר הנגב המרכזי, כ-20 ק”מ מדרום-מערב למצפה רמון. ראשיתו כחצי קילומטר מדרום לפיסגת הר רמון, ומכאן הוא יורד לדרום-מזרח אל נחל ערוד ואל רגלי מצוקי לוץ. קטע מהדרך עובר על שפת מכתש רמון, ונשקף ממנו נוף מרהיב של מערב המכתש. מעלה ערוד נסלל על תוואי של דרך עתיקה שהלכה מצפון סיני, דרך קסימה ומעלה ערוד, אל נווה יוטבתה ואל ראש מפרץ אילת.