הַזֵּר שֶׁל סָבְתָא

סָבְתָא הֵכִינָה לִי זֵר,

יָפֶה וְלֹא דּוֹקֵר,

עִם פְּרָחִים בְּצֶבַע וָרֹד.

כְּשֶׁאֲנִי עוֹנֶדֶת אוֹתוֹ עַל רָאשִׁי –

מִיָּד מִתְחַשֵּׁק לִי לִרְקֹד.

וְאִתִּי בְּיַחַד רוֹקְדִים

יְלָדוֹת וְגַם יְלָדִים

וְגַם כֶּלֶב קָטָן

וְשָׁלוֹשׁ צִפּוֹרִים

וַאֲפִלּוּ אַרְיֵה וְנָמֵר.

מַזָּל שֶׁסָּבְתָא שֶׁלִּי

הֵכִינָה כָּזֶה מִין זֵר…