שלי-שלך

… אבנר אמור היה לנסוע לחו”ל, הוא ארז את חפציו, סידר כמה עניינים אחרונים

.והנה, הוא מוצא את עצמו כשעה לפני זמן העלייה למטוס

…”כרגיל בטיסות מעין אלו, הוא מעולם לא פספס הזדמנות לקנות את העוגיות האהובות עליו ביותר, הוא קנה 2 חבילות, ”שיישאר גם לטיסה

 …נשארה לו חצי שעה לטיסה

.אבנר התיישב בספסל המשקיף לעבר מאות המטוסים השועטים לעבר הרקיע הנעלם

.הוא פתח את תיקו האישי והוציא ספר מעניין

.לפתע שם לב שמתיישב לידו אדם הלבוש בהידור רב

.בלי יותר מדי התפעלות הכניס אבנר את ידו לתוך חבילת העוגיות, והחל לשקוע בקריאה, תוך כדי אכילה נלהבת

!לפתע שם לב שאותו אדם שיושב לידו מכניס אף הוא את ידו לתוך חבילת העוגיות ולוקח לעצמו חופן בל יבוטל במטרה לאוכלו

:אבנר היה פשוט המום, כאשר התופעה חזרה על עצמה מספר פעמים, תהה

,ה”טקט” של האנשים היום פשוט בשפל המדרגה

.והמשיך לקרוא בספרו תוך כדי תחרות על העוגיות בשקית, עד שנשארה העוגייה האחרונה

,’עכשיו נראה עד כמה שפל הוא’ – חשב לעצמו אבנר נראה מה יעשה עכשיו

.האם יאכל את זו האחרונה או שמעט כבוד נשאר לו והוא ישאיר לו לפחות אותה

.להפתעתו הוא הוציא את העוגייה האחרונה חצה אותה לשניים, חצי אחד הכניס לפיו ואת החצי השני החזיר לשקית

!אבנר היה פשוט המום, זה כבר עבר כל גבול! עכשיו הוא גם מתחשב בי?! הליצן הזה

!השעה המיוחלת הגיעה – שעת העלייה למטוס

…אבנר היה פשוט מאושר, אמנם עוגיות לא יישארו לו לטיסה

.אבל לפחות את הספר שלו אף אחד לא ייקח ממנו, הרגיע את עצמו

.עולים למטוס, זהו הגיע הרגע! כמה אבנר חיכה לו לאותו רגע שיגאל אותו מהמבוכה שהייתה מנת חלקו בדקות האחרונות, הוא היה המאושר באדם

…עלה למטוס והתמקם בחלקו הקדמי של המטוס שם מרגישים פחות את טלטלות הנסיעה
.טוב עכשיו אפשר לחזור לספר שאני חייב לסיים בטיסה הזאת אחרת-אין זמן אחר… אומר אבנר

:ומיד בא להוציא את ספרו אך עיניו צדו הפתעה שלה לא ציפה: ”אני לא מאמין” – קרא בקול

…חבילת העוגיות! מה היא עושה פה? זאת אומרת, שהיא שלי, אז חבילת העוגיות ההיא הייתה שלו

 ,מה?! איך חשבתי עליו כך? אבנר פשוט הרגיש נורא

 …הוא רצה להיעלם כדי לא להיתקל באותו אדם, הוא התבייש בעצמו כל כך

!שנזכה תמיד לאהוב את כל עמ”י