הפחדן והנחש

שְׁנֵי  חֲבֵרִים  הָלְכוּ  בַּדֶּרֶךְ. לְפֶתַע  יָצָא מִבֵּין הַשִּׁיחִים נָחָשׁ נוֹרָא.

נִבְהָל הֶחָבֵר הָאֶחָד וְנִמְלָט עַל נַפְשׁוֹ

וְאִילּוּ הֶחָבֵר הַשֵׁנִי, הֵרִים אֶת מַקְלוֹ, הִכָּה בַּנָּחָש.

כַּאֲשֶׁר רָאָה הַפַּחְדָן שֶׁהַנָּחָשׁ מֵת – יָצָא מִמַּחֲבוֹאוֹ,

תָּלָה אֶת הַנָּחָש הַמֵּת עַל מַקְלוֹ כְּמוֹ דֶּגֶל וְהִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת יָחָד עִם חֲבֵרוֹ.

בזמן שהשְּׁנַיִים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ לִפְנֵיהֶם חֲבוּרַת אֲנָשִׁים.

נוֹפֵף הַפַּחְדָן אֶת הַמַּקֵּל עִם הַנָּחָשׁ מֵעַל לְראשׁוֹ וְקָרָא :

“הָרַגְנוּ נָחָש נוֹרָא, הָרַגְנוּ נָחָשׁ”.

הֶחָבֶר הֶאָמִּיץ שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, אַךְ שָׁתַק וְלא אָמַר דָּבָר.

לְפֶתַע קָרָא אֶחָד הַאֲנָשִׁים : “תרְאוּ הַנָּחָש עֲדַיִין חַי!”

נִבְהָל הַפַּחְדָן, הִשְׁלִיךְ אֶת מַקְלוֹ לָאָרֶץ וְקָפַץ בְּפָחָד וּבְּבֶּהָלָה לְצַד הַדֶּרֶךְ,

וְאִילּוּ הֶחָבֵר הֶאָמִּיץ הֵרִים אֶת מַקְלוֹ כְּדֵי לְהַכּוֹת בּנָּחָשׁ.

כָּל הַאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ אֶותם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק גָּדוֹל.

ברח הפחדן מִן הַמָּקוֹם וּמֵאָז וְעַד הָיוֹם לא נִרְאָה עוֹד.