כְּשֶׁבִּקַּרְתִּי בַּחֲנוּת תֻּכִּים, אֶפְרוֹחִים, וּדְגֵי זָהָב

רָאִיתִי אוֹגֵר כָּלוּא בִּכְלוּב בַּרְזֶל, פּוֹעֵר פֶּה רָחָב,

וּלְיַדוֹ צְלוֹפָח בְּתוֹךְ אַקְוַרְיוּם עִם מַיִם יְרֻקִּים

וּצְמָחִים פּוֹרְחִים בְּתוֹךְ עֲצִיצִים, שָׁרָשֵׁיהֶם חוֹנְקִים

חִפַּשְׂתִּי שָׂם פָּרַח יָפֶה וּמְיֻחָד לָתֵת לְאִמָּא מַתָּנָה.

פָּרַח שֶׁלֹּא תִּהְיֶה תְּלוּיָה פְּרִיחָתוֹ בִּימוֹת גֶּשֶׁם וַעֲנָנָה

פָּרַח שכותרתו תִּפְתַּח גַּם בַּיָּמִים שֶׁחֹרִים וַאֲפֹרִים,

פֶּרַח חָזָק כְּסֶלַע, רַק כְּתוֹלַעַת נַשָּׂא מֵבִין כָּל הֶהָרִים.

בַּחֲנוּת הָיוּ פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִּים מִסּוּגִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים.

חֶלְקָם מַתְאִימִים לִימוֹת כְּפוֹר וְחֶלְקָם לַיָּמִים שֶׁחוֹנִים,

חֶלְקָם נבולי כֻּתַּרְתָּ וַאֲחֵרִים צמרתם זְקוּפָה,

פִּרְחֵי סְרָק וְנוֹי מוּל פִּרְחֵי מְרַפֵּא וּתְרוּפָה.

רֵיחָם הִתְעָרֵב זֶה בְּזֶה, כַּלָּנִית בְּרַקֶּפֶת,

שִׁיטָה גמדית אֶת הַקַּקְטוּס הַשָּׁמֵן עוֹקֶפֶת,

מְטַפֵּס יָרֹק עָלִים וּבְצֵל חָצָב מַרְקִיב

סרפד עוֹקְצָנִי מוּל דַּרְדַּר דּוֹקְרָנִי וּמַכְאִיב.

חִפַּשְׂתִּי פְּרָחִים רַכִּים כְּמוֹ אַבָּא וְאִמָּא

פְּרָחִים שֶׁיָּפִים לֹא רַק מבחוץ אֶלָּא גַּם עָמֹק פְּנִימָה.

פְּרָחִים שֶׁרֵיחָם מַעֲנִיק לְכָל הַסּוֹבְבִים תְּחוּשַׁת רַעֲנַנּוּת,

פְּרָחִים שֶׁל אֱמֶת יֹשֶׁר, תֹּם וְכֵנוֹת

חִפַּשְׂתִּי פְּרָחִים שֶׁלֹּא נוֹבְלִים לָעוֹלָם, פִּרְחֵי עֵדֵי-עַד

שֶׁלֹּא לְמַשָּׁב כָּל רוּחַ קַלָּה גִּבְעוֹלָם יִשָּׁבֵר וְיִרְעַד,

פְּרָחִים שֶׁיָּאִירוּ לַסּוֹבְבִים, שֶׁיִּהְיוּ אֲבוּקָה שֶׁל יֹפִי

שָׁאַף בֶּן אָדָם בָּעוֹלָם לֹא יִמְצָא בָּם כָּל דֹּפִי

הֲיִי, מָה זֶה שָׁם זְרָעִים קְטַנִּים חומים?

וּבְשַׂקִּית זְרָעִים צְהֻבִּים אֲדֻמִּים וּכְתֻמִּים.

“אֲדֹנָי הַמּוֹכֵר, יֵשׁ לָךְ לְמַכִּירָה זְרָעִים שֶׁל אַהֲבָה?”

שָׁאַלְתִּי אֶת הַמּוֹכֵר שֶׁמִּשְׁקְפָיו יִשְׁבּוּ מֵעַל הַגַּבָּה.

“כֵּן כֵן זְרָעִים שֶׁל אַהֲבָה” אָמַרְתִּי בְּשִׂמְחָה,

“יֶלֶד עִם חוּשׁ הוּמוֹר אַתָּה, יָפֶה הִיא הַבְּדִיחָה”

“לֹא בֶּאֱמֶת, אֲדֹנָי הַמּוֹכֵר הֵיכָן אוֹתָם אֶמְצָא?

הִגִּידָה נָא לִי הֵיכָן מִסְתַּתְּרִים הֵם, אֵצֵא לִי בָּרִיצָה”

“בָּאַגָּדוֹת וּבְסִפּוּרִים יֶשְׁנָם זְרָעִים שֶׁל אַהֲבָה, יַלְּדִי,

זְרָעִים שֶׁל פִּרְחֵי עוֹנָה שׁוֹכְבִים בְּתוֹךְ הַדְּלִי,

מָלֵא חָפְנַיִם קַח, הָרוּחַ פזרם אַל עַל,

וּמִתּוֹךְ הָאֲדָמָה פֶּרַח קָט יִצְמַח מָעַל”

“וְאִם תֵּדַע יַלְּדִי, לְהַשְׁקוֹת הַפֶּרַח עִם חִיּוּךְ כָּל יוֹם
יִצְמַח הוּא בְּמִדְבָּר, בָּהָר, בַּגַּיְא, בָּקְעָה וְגַם תְּהוֹם.
אִם בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ תַּחְרֹשׁ בָּאַהֲבָה ערוגות סְבִיב הַזְּרָעִים,
יִפְרַח הַפֶּרַח גַּם בַּיּוֹם בּוֹ אֵין עָלִים זָעִים”