השייח’ הפיקח מוציא לאור משפט

באחת ממדינות המזרח היה שולטן רחום וחסוד.יום אחד,הגיע הווזיר עם בשורה מצערת:”ראש הסוחרים התלונן כי גנבו את התכשיטים מארגז המוהר של אשתו ואת כספו”. הווזיר ציווה על מפקד המשטרה למצוא את האשם,אך ללא תוצאות.

שמע השולטן את דברי הווזיר והחליט לבקש את עזרת השייח’ איברהים אבו ראזי,שהיה ידוע בפיקחותו.הווזיר הגיע אל השייח’ החכם, שקיבל אתו בסבר פנים יפות והסכים לשבת על כס בית המשפט.

ביום המשפט התכנסו כולם לאולם.נכבדי העיר,השולטן,השייח’,הווזיר וכמובן הסוחר.השולטן ישב על כסאו ולימינו השייח’ הפיקח. בתחילת המשפט שאל השולטן את הסוחר במי הוא חושד:בקרובים שלו,בשכניו או באנשים הקרובים אליו? הסוחר ענה שישנם ארבעה שכנים צרי עין שמתנכלים אליו כל ימיו.השייח’ ציווה להביא את השכנים לבית המשפט.

ארבעת השכנים הובאו לבית המשפט ע”י השוטרים. פנה אליהם השייח’: הודו כעת מי עשה את זה,ועונשו יוקל. אולם,אם אף אחד לא יודה ואני אצטרך לגלות את האשם בעצמי-סופו יהיה רע ומר.האנשים כרעו על ברכיהם וזעקו שהם חפים מפשע.השייח’ השביע אותם על ספר הקוראן הקדוש לומר את האמת בלבד, וסיפר להם כי באוהל הסמוך נמצא סוס בעל סגולות מיחדות שיכול לגלות מי אשם ומי חף מפשע. הוא פקד עליהם להחזיק בחוזקה בזנב הסוס,והוא יבעט בפושע,ואילו בחף מפשע לא יפגע. ארבעת השכנים החזיקו בזנב הסוס והוא לא נע ולא זע.

השולטן פקד עליהם להראות את כפות ידיהם. הראו החשודים את כפות ידיהם, והשייח’ בדק אותן. לאחר מכן הוא פנה אל אחד מהם וציווה עליו להחזיק את כפות ידיו כלפי מעלה. הוא פקד על השוטר להצליף בידיו שלוש פעמים.השוטר החל להצליף בידיו,והשכן ההודה בצעקות שהוא גנב את הכסף והתכשיטים של ראש הסוחרים. כל הקהל הופתע וגם השולטן.

התפלאו כל הנוכחים,והשולטן אל השייח’ החכם כיצד הוא ידע לגלות מיהו האשם. השייח’ סיפר שהוא מרח את זנב הסוס בשמן אווזים ועפר. אצל שלושה שכנים נשארו כתמי שמן על כפות הידיים,ורק כפות ידיו של השכן האשם נשארו נקיות משום שהוא פחד להחזיק בחוזקה בזנב הסוס, שמא הוא יגלה את מעשיו. כך התברר לו שהוא הגנב. השולטן פקד להעניש את הגנב לפי חוקי המדינה,ולמנות את השייח’ איברהים אבו ראזי למוצבאר. אשת ראש הסוחרים קיבלה את תכשיטיה,סוחר קיבל את כספו והכל שב על מקומו בשלום.