יאנקו מן העיר התחתית\\ נקודת מבט התוכי

פצצות פצצות שמעתי וזה היה מחזה מחריש אוזניים ,היה לי קשה ,כואב , לשמוע את הפצצות בתור תוכי נופלות ואנשים רצים לכל כיוון

אני זוכר שהצבא בא במשאיות ענק לקחת אותנו למקום לא ידוע ופתאום הורידו אותנו למקום המוזר ,מפחיד עם בתים שעוד מאט ישברו . אבל כל הזמן עבר לי בראש הרגע הזה של הפצצות וידעתי שהמקום בו אנו נמצאים כעת הרבה יותר בטוח. יאנקו חברי הטוב היה נאמן ולא עזב לרגע,הוא טיפל בי ,עזר לי,שמע לי וכל מה שצריך כדי להיות החבר הכי טוב. יאנקו שבא לארץ מהשואה בא ולקח אותי עם הכלוב וישר התאהבתי בו. יאנקו היה ילד עם כיסא אבל לא בדיוק הבנתי למה למה הוא לא הולך כמו אנשים אחרים. הוא אהב מאוד לשחק שחמט ודמקה לפעמים ממש רציתי לשחק איתו

כל הזמן אמא של יאנקו צעקה עליו ואני לא הבנתי למה היא צעקה עליו כי אליי היא הייתה ממש נחמדה. היא האכילה אותי ,טיפלה בי והיא ממש דאגה לי.

יום אחד, באו אל יאנקו שני ילדים, כשראינו אותם מרחוק אפשר להגיד שדי נבהלנו, באותו רגע יאנקו נלחץ ואמר לי “תיאדור תגן עליי” כאשר הילדים הגיעו לא פחדתי כי ידעתי שאני בידיים טובות. יאנקו והילדים התחילו לדבר ושאלתי את עצמי על מה הם מדברים, כל כך רציתי להצטרף לשיחה. לאחר מכן הם שיחקו דמקה,הם היו מאוד תחרותיים.

הם באו אלינו יום יום במשך כמעט שבוע אפילו יותר. ראיתי שיאנקו שמח,שסוף סוף יש לו חברים,חוץ ממני כמובן, שיש לו עם מי לשחק. אך בכל זאת הייתי עצוב, שלא יכלתי להצטרף לשיחה. כל הזמן אני ויאנקו נשארנו בבית, גם כי יאנקו היה על כיסא גלגלים וגם אמו אסרה עליו לצאת מהבית. יום אחד, אחד החברים של יאנקו באו ולקחו אותי ואת יאנקו לאנשהו. ראיתי את יאנקו חושש קצת ופתאום אנחנו עוצרים במקום עם מים ומלא חול. סוף סוף אני רואה אנשים אחרים, ואני שמחתי נורא שהתחלתי לצעוק מהתרגשות. יאנקו והחברים שיחקו ונהנו, ואפילו אני נהנתי כשראיתי את יאנקו שמח, וקיבלתי גם כמה גרעינים.

 “כשהתחיל להחשיך פתאום שמענו פצצות, “בום בום בום ומלא מטוסים של מדינות האויב שלנו.

מאוד נלחצתי וראיתי שגם יאנקו וחבריו נלחצו!

חבר אחד לקחת אותי ורץ לכיוון מבנה, אפילו לא ראיתי איפה יאנקו וממש נלחצתי מהראש המחריש אוזניים, זה היה מחזה מפחיד.

אני לא ישכח את הרגע שבו שמעתי את הפצצות וההפגזות.

חשבתי לעצמי למה שיפגיזו אותנו למה? כי את האמת לא ידעתי מה קורה בארץ.

.פתאום ברגע אחד הפסיקו ההפצצות ופשוט המשכנו לרוץ, לא הבנתי למה ולאן!

פתאום אני רואה שוב את אמא של יאנקו צורחת בלי הפסקה גם על יאנקו וגם על חבריו, והרגשתי בתוכי שהיא גם צועקת עלי.

 אולי על זה שהלכנו?,אולי על זה שהיו טילים ואולי על זה שהיו לי קצת גרעינים בכלוב.

למה אבל למה?

אני לא הבנתי למה אמו של יאנקו סטרה לאחד הילדים.

לפי דעתי הוא לקח אותו אל המקום במטוח כשהיה ההפגזות, ואמא של יאנקו לא הסכימה להקשיב לאף אחד ואך ורק לעצמה.

סיכום העבודה 

לקראת העבודה על הסיפור “היאנקו מין העיר התחתית” היינו בלחץ וקצת חששנו. כל אחד חשב איך לכתוב את היומן הכי

טוב שאפשר ושנקבל את הציון הכי טוב שיעבוד בזכות העבודה הכרנו יותר טוב אחד את השני .

         ואז כאשר אמיל הביא את הרעיון על התוכי לא יכולתי לסרב דמות התוכי היא דמות שרואה מנקודת מבט שונה מבט  שנותן לך להרגיש מה זה שאתה לא מבין הכל שאתה צריך להבין לבד ואי אפשר להסביר לחיות בהרגשה שאתה בחיים ?לא תבין למה יאנקו יושב על כיסא? למה אמא של יאנקו סטרה לילד? למה יש פצצות? או איך קוראים לילדים?ויש עוד מלא .שהתוכי לא פיענח לעולם