חיים שלי של אילן רמון

רמון נבחר להיות טייס החלל הישראלי הראשון על ידי חיל האוויר, בעקבות הסכם שנחתם בין ישראל לארצות הברית ב־1995 לשלב ישראלי בטיסה לחלל של נאס”א. סוכנות החלל הישראלית פנתה לחיל האוויר בבקשה שיבחר בעבורה את המשתתף, וב־1997 בחר החיל ברמון. ב־1998 רמון ומשפחתו: אשתו רונה, וארבעת ילדיהם – העתיקו את מושבם אל מתקן האימונים לאסטרונאוטים בארצות הברית. אימוניו של רמון לקראת הטיסה היו אמורים להימשך כשנה, אך נאס”א דחתה את שיגור קולומביה מספר פעמים.

בתפקידו במשימת STS-107 במעבורת השתתף רמון בתפעול ניסוי האבק הישראלי, שתוכנן באוניברסיטת תל אביב במטרה לחקור כיצד משפיעות סופות אבק על המזרח התיכון, וכן ניסויים נוספים בתחומי הביולוגיה והפיזיקה. רמון לקח עמו לחלל חפצים שונים 

ב־20 בינואר 1982 התנגשו שני מטוסי F-16A ישראליים מטייסת 253 (מספרי זנב: 276 ו־266), באחד מהמטוסים היה סרן אילן רמון, שהצליח לנטוש בהצלחה. שני המטוסים התרסקו 

ב־1983 פנה ללימודים באוניברסיטת תל אביב, וכעבור ארבע שנים קיבל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ומחשבים. עם סיום לימודיו הצטרף לצוות הפיתוח של מטוס הלביא.

ב-1988 חזר רס”ן רמון לחיל האוויר והתמנה לסגן מפקד טייסת העטלף, טייסת מטוסי קורנס (פנטום), בתפקידו זה, הוביל מבצעי צילום מיוחדים ורגישים ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו.[3] הוא המשיך להתקדם במהירות בחיל: ב-1990, מונה סא”ל רמון בן ה-36 לפקד על טייסת ברק (F-16), “טייסת הסילון הראשונה“, שברמת-דוד. ב-1992, מונה לראש ענף מטוסים במטה חיל האוויר וב-1994 קודם לדרגת אלוף משנה ושירת כראש מחלקת אמצעי לחימה (עד 1997).

אילן רמון (20 ביוני 1954, י”ט בסיוון ה’תשי”ד – 1 בפברואר 2003, כ”ט בשבט ה’תשס”ג) היה טייס החלל הישראלי היחיד. שימש מומחה מטען בצוות מעבורת החלל קולומביה במסגרת משימה STS-107. ב־1 בפברואר 2003 נספה יחד עם צוות המעבורת, שהתפרקה עם חזרתה לאטמוספירה של כדור הארץ. קודם לכן שירת כטייס בחיל האוויר הישראלי והגיע לדרגת אלוף משנה.

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמון נולד ב־20 ביוני 1954 (י”ט בסיוון ה’תשי”ד) ברמת גן, לטוניה ולאליעזר וולפרמן. הוא למד בבית הספר היסודי רמת חן (לאחר מותו הוסב שם בית הספר על שמו). בשנת 1962 עברה המשפחה לגור בבאר שבע, שם למד בבית הספר בארי. את לימודיו התיכוניים סיים בתיכון מקיף ג’ בעיר בשנת 1972.