סיפרו של תוכי

פעם אחת אני ויאנקו ישבנו בצל עץ הזית ראינו שני ילדים נועצים ביאנקו מבטים וגם עליי, ראינו אותם מתנשפים ומתנשמים, מנגבים את הזיעה מהפנים ומנסים לא לצחוק.

כאשר יאנקו הסתכל אליהם קפא הצחוק ועמדו מולו שני הילדים בלי לדעת מה יעשו.

השתררה דממה, הייתה מבוכה, כאילו כל אחד מהם ציפה שהאחר יאמר משהו או יעשה משהו אבל הם המשיכו לעמוד קפואים במקום.

אבל אני שברתי את הקרח ופתחתי את מקורי לרווחה וצרחתי איזו מילה בשפה שהם לא הבינו.

יאנקו הסביר להם במבטא קשה שאמרתי להם שלום.

הם נראו כאילו שיאנקו רק לא מזמן למד את השפה שלהם ועדיין לא רגיל אליה.

“משהוא רוצה להביא את תיאודור אליי?” אמר יאנקו.

שוקה התקרב אל העץ, הסיר את הכלוב והביא אותי אל יאנקו.

יאנקו הוציא מבין מכמני הכיסא שקיק נייר ושפך אל תוך כלי קטן הקבוע בכלובי ערימה של זרעונים.

 אני ניקרתי את הזרעונים וצרחתי מילה אחרת.

באותו זמן הגיעו חיילים ישראלים לשאול אם ראינו חיילים זרים.

כשהחיילים שאלו אז ענו להם שלא ראינו