יאנקו מהעיר התחתית

שם הדמות : יאנקו

 שמות המגישים : מיכל , שירין , אלון

בחרנו בדמות זאת נקודת מבט מעניינת כי היא דמות מעניינת וסגורה וסגורה ואנחנו רוצים לראות ולנסות להיכנס לנעליו ולחשוב כמוהו ומנוקדת מבט שלו ורוצים לראות איך ילד נכה עולה חדש מסתדר בארץ

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה אמא דיברה איתי וסיפרה לי על ההחלטה שלה לעבור לגור בארץ ישראל.

הדרך בה אמא רצתה לעבור לארץ הייתה דרך הים כלומר בספינה, כמובן מאוד נלחצתי כי הייתי על כיסא גלגלים ולא הייתה לי דרך לעלות לספינה. אך הקפטן פתר את הבעיה והצלחנו לעלות

כעבור זמן מה הגענו לארץ למקום שנקרא נמל תל אביב הוא היה מאוד יפה ולא יכולתי להוריד את עיניי ממנו.

מתל אביב הגענו באוטו לקיבוץ ואמא לקחה אותי לבית החדש,מאוד התלהבתי ממנו הוא היה קטן וצנוע במיוחד בשבילי ובשביל אמא .

באותו הזמן בישראל היה קיץ והיה נורא חם בהבדל לפולין שהיה נורא קר שם והייתי לבוש לבוש חורפי

אני הייתי בשוק! ראיתי בגדים קצרים

לא כמו שלי ארוכים וכהים , אלא בגדים יפי תואר זוהרים וקצרים .

מאוד רציתי כאלה וביקשתי מאמא בזמן שהיא סידרה את הבית ופירקה את הקרטונים.

וכשקראתי לאמא לבקש היא אמרה לי שאין לה בינתיים כסף ושהיא צריכה למצוא עבודה ולקבל משכורת

המקום שאמא שמה אותי בו הייתה החצר שלנו וכמובן שלא שחכה לשים לצידי את תיאודור עם האוכל שלו

יום אחד כאשר ישבתי במקומי הרגיל שמעתי שני נערים צועקים וקולות של ריצה מתקרבים לכיווני

הם שיחקו בטלפון במשחק כלשהו הנקרא פוקימון

 הם קפצו מעל גדר בייתי ואחד מהם צעק “תפסתי אותו ” אך הם לא שמו לב אליי וכשמבטי נפגש איתם

.הם הסתכלנו עלי במבט מבולבל ושאלו אותי “מי אתה” עניתי להם והם המשיכו לתחקר אותי

לאחר כמה זמן רצו שנשחק טאקי לילד אחד קראו שוקה ולשני איציק נענתי להצעה שיחקנו טיפה וניצחתי אותם שוב

 ושוב לאחר כמה זמן הם היו צריכים ללכת אני הייתי טיפה מבואס כי הרגשתי שהם מקבלים אותי ומסקרן אותם סיפור

וגם היה לי נורא משעמם לשבת מתחת לעץ שעות על גבי שעות וכל מה שאני יכול לעשות זה לדבר עם תיאדור

ולהסתכל על הילדים המאושרים שרצים בדרך לים ומשחקים בכדור ואפילו המבוגרים שממהרים לעבוד הלוואי שגם

אני הייתי יכול לשחק עם הילדים בכדור או ללכת לים.

שוקה ואיציק הבטיחו שיחזרו לשחק איתי והלכו .

.אני המשכתי לשבת מתחת לעץ והסתכלתי על שוקה ואיציק מקפצים הולכים ומתרחקים במעלה הרחוב

לאחר כמה זמן שהשמש כבר שקעה והספקתי להאכיל את תיאדור מספר פעמים מרובות , אמי הגיעה הכניסה אותי

בחזרה הביתה , היא היתה נראת כל כך עיפה שלא תלוננתי על השעה המאוחרת שהגיעה בה ואפילו לא שאלתי

אותה איך היה בעבודה , היא מיד נתנה לי לאכול סנוויץ על גבינה צהובה , החליפה לי בגדים ושמה אותי במיטה

והלכה.

קמתי בבוקר לקול אימי שהעירה אותי , מוכנה כבר לעבודה .

היא הלבישה אותי נתנה לי עוד פרוסה עם ממרח והוציאה אותי ואתת תיאדור לצל העץ , כמו כל בוקר שגרתי .

ישבתי מתחת לעץ בצפיה לראות את חבריי החדשים יורדים לעברי ברחוב אך עברו שעה , שעתיים וכבר איבדתי את תחושת הזמן כמו שקורה לי

לעיתים קרובות כאשר ישבתי באין מעש מתחת לעץ אבל לפי השמש הבנתי שאימי העירה אותי מוקדם מהרגיל ורוב הקיבוץ – למרות שכולם קמים

נורא מוקדם פה , היה ריק ברחובות והאוויר היה קריר .

בסופו של דבר הייתי על גבול ההרדמות ואז שמעתי אותם , את הקול המוכר והצחוק . הוקל עליי כי לא רציתי להעביר את כל הזמן בארץ על ידי

דיבור עם תוכי.

לאחר המשך החקירה,  שוקה שאל אותי אם אני רוצה ללכת לים , עצם השאלה עבר לי רעד התרגשות בגוף אך ידעתי שאימי לא תסכים לי בחיים

 .  כי אני הדבר היחידי שנשאר לה מחייה לפני המלחמה

עניתי בתסכול שאולי יום אחד נוכל ללכת ביחד הבנים הנהנו והמשכנו לדבר בזמן שהשמש התחילה לרדת בחזרה למטה והילדים הלכו .

לא הצלחתי להוציא מהראש את הרעיון של שוקה ללכת לים , מאז שעברנו על יד החוף בפעם הראשונה בדרכינו להתמקם בבית רציתי ללכת לים ,

לא יכולתי להפסיק לדמיין שאני יושב על החול הזהוב , כמו בסרטים שותה איזה משקה קוקוס ורגליי הנשענות על כיסא הגלגלים נוגעות בקלות במים .

    חשבתי ההצעה של שוקה עד שאמא שלי חזרה , הפעם מוקדם יותר מאתמול , השמש הייתה גבוהה בשמים שיערתי שהשעה קרובה ללשעה 16:00 בצהריים,אני ואמא אכלנו ,דיברנו וצצחקנו ואז הלכתי לישון .

 .כשקמתי ידעתי בוודאות מה אני הולך לעשות , אני הולך ללכת לים עם שוקה ואיציק – החברים היחידים שלי פה כבר שבוע .

כנראה שאמא הייתה בעבודה כבר , הבית היה נורא ריק ושקט . לאט התעוררתי ויצאתי בעזרת עצמי לחצר עם הכיסא כמובן

ולקחתי איתי את תיאודור כי ידעתי מה אני הולך לעשות היום. לאחר זמן מה כמו שציפיתי שמעתי את צעקותיהם

של חבריי איציק ושוקה , הייתי נרגש מהרגיל ןחיכיתי להם בקוצר רוח ובידיעה שאני הולך לספר להם על החלטתי ללכת איתם לים.

יאנקו” שמעתי את שוקה צועק לעברי החזרתי לו בחיוך נלהב ופניתי אליו ואל איציק הודעתי להם כי אני רוצה ללכת”

איתם לים ולמרות שאימי לא יודעת אני מוכן לקחת סיכון.מהר על פניהם עלו חיוכים נרגשים ונלהבים , לקחו אותי עם תיאודור על הרגליים ויצאנו לעבר הים . המז האוייר היה כל כך יפה וקיצי , לא עיכלתי שאני עושה זאת .

לאחר מלא ירידות ועליות , צחוקים ועצירות הנה זה…

סוף סוף הגענו לים! המראה שהתגלה מול עיניינו היה פשוט מדהים!שוקה ואיציק לקחו אותי אל תוך החול וישבו איתי מול הים . מידי פעם היו נכנסים ומקריבים אותי לקו החוף כדי להרגיש את המים הנעימים,וואוו זה היה כל כך כיף .

פשוט לא יכולתי לתאר את זה במילים אלא אך ורק ברגשות. “ארטיקים” צעקו שוקה ואיציר ומיד רצו בספרינט אל עבר הדוכן כדי לקנות להם וגם לי על הדרך

ולתיאודור ביקשתי שייקנו פיצוחים . זה היה לי חדש הטעם הזה אמנם קצר מוזר אבל בהחלט טעים!בילינו מהבוקר בים והיה נורא כיף אך פתאום נזכרי, אמא צריכה לחזור כבר הביתה! ונורא נלחצתי כי ידעתי כמה שהיא תדאג כשתגלה שאני לא בבית.

ופתאום זה התחיל

הרעש הנוראי הזה שהזכיר לי את פולין ואת תקופת המלחמה. האזעקה! כל כך נבהלתי,והתחלתי להיכנס להיסטריה שוקה ואיציק גם קצת נבהלו מהר אספו הכל ורצו ביחד איתי לעבר הבית שלי.

פתאום מרחובות ריקים נהיו רחובות מלאים אנשים , צעקות , בכי של ילדים ותינוקות בעיקר. השתתקתי ותיאודור לא הפסיק להשתגע בכלוב ורק רציתי שכל זה פשוט ייגמר , רק לחזור הביתה ולהיות עם אמא.

לא שמתי לב וכבר היינו קרובים לבית שלי

הייתי בטוח!אמא כבר בבית והלך עליי.הגענו וראיתי אותה כולה זועמת עם עיניין נפוחות ועצבניות מרוב כעס ודאגה

לא ידעתי מה לעשות פשוט לא הוצאתי מילה וכמובן אמא ישר נזרקה בצעקות עליי ועל חבריי שעמדו לידי. היא צעקה עליי בפולנית כדי שהם לא יבינו…

רק צעקה וצעקה

ופתאום קרה משהו בלתי צפוי לחלוטין!

אמא התחילה לצעוק גם על חבריי ולא נתנה להם לפתוח את הפה ולנסות להסביר את מעשיהם היא לא הקשיבה ולפתע החטיפה כאפה לשוקה

כולם היו בשוק במיוחד שוקה אך זה נורא עצבן אותו הוא התחיל להתמלות בעצבים ובלי להגיב כדי לא להחמיר את המצב פשוט קם והלך לוחש לעצמו להירגע אך תוך כדי עוד שנייה שובר את שער החצר.

ופשוט נשארתי שם בעודי סופר עוד ועוד צעקות ובכי צופה בשוקה ובאיציק שרץ אחריו לעבר הקיבוץ.

ישר רצתי אחריו כמובן , אמא של שוקה עברה כל גבול! לא רק שהרימה את ידה אז גם על ילד לא שלה אני הייתי בשוק ובעצבים גם כן בו זמנית

שנינו התקדמנו אל עבר הקיבוץ בשקט בלי להוציא מילה מהפה אך לפתע אמרתי לו שמעשיה באמת לא היה נכון אך שינסה להבין מה עבר עליה באותו רגע,שרק יאנקו נשאר לה, ושאם הייתה מאבדת אותו לא יודע איך הייתה ממשיכה לחיות כך.

ראיתי על פניו הבעה מבינה אך לא השכיח את הכעס פשוט שתק והקשיב לי בעודו מתאפק.פשוט מתאפק.

רפלקציה : מיכל ושירין כתבו את הסיפור ואת כל התוכן שלו

אלון : שינוים קטנים כתיבת כותרת,מדוע בחרנו בדמות ורפלקציה

העבודה חיברה בנינו ולמדנו יותר על הסיפור של יאנקו ונהנו לעבוד ביחד והתחברנו