מקץ עשרים שנה

השוטר נפנף באלתו ופסע פסיעה או שתיים.

“אני הולך לי לדרכי. מקווה שידידך אמנם יגיע. תקפיד אתו מאוד ביחס לשעה?” “לאו דוקא!” אמר הלז . “אתן לו חצי שעה לפחות. אם ג’ימי חי עלי אדמות, הוא יגיע הנה עד אז. היה שלום, שוטר”.

“לילה טוב, אדוני”, אמר השוטר, ממשיך לו במסלול משמרתו, כשהוא בודק דלתות אגב הילוכו.

בפתח חנות כלי המתכת חיכה האיש לידיד נעוריו כשהוא מעשן את הסיגר שלו.

עשרים דקות חיכה, ואז נראה איש גבה קומה במעיל ארוך, שצווארונו מזוקף עד אוזניו חוצה את הרחוב מן הצד השני ופונה היישר אל האיש המחכה.

“זה אתה, בוב?” שאל כמפקפק.

“זה אתה, ג’ימי ולס?” קרא האיש אשר בפתח.

“חיי וחי נפשי!” קרא האיש שזה מקרוב הגיע, תופס בשתי ידיו את שתי ידיו של חברו. “זה בוב, אין כל ספק. הייתי בטוח שאמצא אותך כאן עם עודך קיים. כך, כך, כך! – עשרים שנה הן זמן ארוך. המסעדה הישנה איננה, בוב; חבל שלא האריכה ימים יותר, ואז היינו יכולים לסעוד כאן עוד סעודה אחת. איך נהג בך המערב , קשישי?”

“נהדר; הוא נתן לי כל מה שביקשתי ממנו. אתה השתנית, ג’ימי. תמיד נראית לי נמוך יותר”.

“הו, אני גדלתי קצת אחרי שמלאו לי עשרים”.

“עושה חיל בניו-יורק, ג’ימי?”

“פחות או יותר. יש לי משרה באחת ממחלקות העירייה. בוא, בוב;  ניגש לאיזה מקום שאני מכיר, ונגלגל שיחה הגונה על הימים שהיו”.

השניים החלו לפסוע במעלה הרחוב, שלובי זרוע. האיש מן המערב, שההצלחה ניפחה את אנוכיותו, החל לספר בקווים כלליים את פרשת עלילותיו. חברו, משוקע במעילו, הקשיב ברוב עניין.

בפינה עמדה איזו חנות קטנה, שזהרה באורות חשמל. כשהגיעו אליה הסתובבו שניהם בעת ובעונה אחת להביט איש בפני חברו.

האיש מן המערב נעצר פתאום והרפה מזרועו.

“אתה אינך ג’ימי ולס, עשרים שנה הן זמן רב, אבל לא עד כדי לשנות את חוטמו של אדם מחוטם רומאי – לשרוע”.

“לפעמים הוא הופך אדם טוב לרע” , אמר הגבוה. “זה עשר דקות אתה נמצא במאסר, בוב ‘איש המשי’. שיקגו סבורה שאולי נקלעת לשטח שלנו והיא מטלגרפת לנו שרצונה לגלגל שיחה אתך. אתה הולך בשקט, נכון? זה הגיוני. ועכשיו, לפני שנלך לתחנה, הרי לך פתק שנתבקשתי למסור לך. אתה יכול לקרוא אותו כאן על יד החלון. הוא בא מאת איש הפטרול ולס”.

האיש מן המערב פתח את קפליה של פיסת הנייר הקטנה שנמסרה לידו. יציבה הייתה ידו כשהחל בקריאה, אך כאשר סיים רעדה מעט. הפתק היה קצר מאוד.

בוב: אני דייקתי לבוא למקום המוסכם. כאשר הדלקת את הגפרור להדליק את הסיגר שלך ראיתי כי אלה פני האיש הנדרש בשיקגו. משום מה לא יכולתי לעשות זאת בעצמי, ולכן ניגשתי וסידרתי ששוטר חרש יעשה את המלאכה.

ג’ימי

שדרה

רושם

התפארות

שוקקות

נושן

דֶלֶף

כפתור ופרח

מכורבל

תחובות

נחפז

קרן רחוב

לשכה

משׂרה

לצבור

סברנו