שחר ורון סיפור עליה יעקב רוזן

סיפור עלייה של סבא יעקב רוזן

סבא עלה לישראל בחודש נובמבר 1952, כלומר לפני 65 שנה עם כל משפחתו, בהיותו בן כמעט 8 שנים.

משפחת רוזן חיה באיראן  מדורי דורות. לאבא של סבא היה מפעל לעיבוד עורות שהעסיק למעלה ממאה עובדים מחוץ לעיר בטהראן. בנוסף עסק סבא רבא ישראל רוזן במסחר בעתיקות שנמצאו בשפע בפרס (איראן). המשפחה חיה ברווחה, היו לסבתא רבא עוזרות בית טבחיות ומנקות.

במשפחה היו 9 ילדים, מהם ארבעה בנים וחמש בנות. שני הבנים הגדולים עלו לארץ לפני ההורים, בהיותם כבני 14 או 15 במסגרת תנועת החלוץ שהביאה ילדים לארץ בלי הוריהם לחיות בקיבוץ.

ובתמונה ממול רואים את סבא ומשפחתו:

מיום שהוקמה המדינה ב-1948 (ארבע שנים לפני העליה) התענין סבא רבה בחיים בישראל ושאף לשנות מאת העיסוק שלו להיות חקלאי. עם השנים הוא נעשה ציוני ולא התנגד לעליית 2 ילדים לישראל.

בשנת 1951 סבא רבא הגיע  לישראל כתייר להכין את עליית  המשפחה להתיישבות בישראל והוצע לו  ע”י המחלקה להתישבות של הסוכנות היהודית לגור במושב בצרה.

הוא קנה 2 משקים במושב למשפחתו הגדולה, הוציא את בנו הגדול מקיבוץ עין חרוד כדי שיכיר את חיי החקלאות במושב

כשסבא רבא חזר לאיראן למשפחתו התחיל להתכונן לעליה לישראל, מכר את חלקו במפעל עיבוד העורות

.לשותפו, קנה טרקטור, משאית גדולה  וטנדר

 בשנת 1952 העמיס את כל רכושו מהבית וכן אסף שתילים רבים של עצים (שנמצאו בלתי מתאימים לשתילה במושב). וכן את הטרקטור על המשאית, מצא נהג  למשאית וכן רופא שילווה את הנסיעה

כל בני המשפחה עלו על הטנדר והחלו לנסוע צפונה לגבול בין איראן לטורקיה.

המסע ערך 7 ימים עד לנמל הימי באיסקנדרון בבפינה הצפון מזרחית של הים התיכון

המסע ערך 7 ימים עד לנמל הימי באיסקנדרון בבפינה הצפון מזרחית של הים התיכון.

במהלך הנסיעה לא היו קשיים  מיוחדים חוץ מבחילות שסבלו הילדים הקטנים.

בכל לילה עצרו המכוניות בחאן או במלון ובבוקר המשיכו בנסיעה מערבה.

בנמל איסקנדרון שהתה המשפחה יום אחד עד אשר הגיעו עולים אחרים שעלו על האניה נגבה שבא הגענו כולנו.

המסע באניה ערך פחות מיממה, הגענו לנמל חיפה ושם הורידו את הנוסעים למחנה שנקרא: שער עליה.

כמעט כל העולים נשלחו למעברות, אבל משפחתנו הגיע למושב בצרה.

סבא רבא נשאר באיסקנדרון ועלה עם הציוד (משאיות והטרקטור) על אונית מסע לנמל חיפה

בנמל חיפה החרימו לו את המשאית והטנדר ושחררו רק את הטרקטור.בשנתיים הראשונות נאלצה המשפחה להתגורר בצריף של 2 חדרים  בבצרה (כמו שעשו לשאר העולים שהגיעו)  למרות ששני הבתים היו מוכנים, כיוון שהאגודה בבצרה רצתה לבדוק שהמשפחה מתאימה להתגורר במושב.

סבא יעקב התקבל לכיתה ב’ בבית הספר בבני-ציון, מנהל בית הספר ששמו היה אשר דקל התנהג בקשיחות וכמעט כל יום שלח פתק להורים על התנהגות. בבית הספר היו עוד 2 מורים אילנה וחיים מיכאלי, שהיה מורה ומדריך והתיחס לסבא בחיבה והציע לו לקרוא כל יום ספר כדי ללמוד מהר עברית וכך עשה סבא.

בבצרה הילדים עזרו הילדים במשפחה להורים בכל עבודות המשק ועזרה לסבתא רבא בעבודות הבית.