עמליה הייתה אמא של סבתא שלי מצד אבי.

עמליה הייתה בת יחידה מבין חמישה ילדים, היא ועוד ארבעת אחיה. היא הייתה בת 13 כאשר יחד עם והוריה עלו לארץ מפולין בשנת 1933.

הארץ, שעוד לא נקראה ארץ ישראל אלא פלסטינה, הייתה במצב לא טוב, היו בה מעט בתים, הרבה חול והיא לא הייתה מפותחת כמו היום.

בשנת 1935, עמליה והוריה חזרו לפולין לבקר את אחיה שנשארו ללמוד באוניברסיטה.

כעבור שנה, הוריה של עמליה שלחו את עמליה לארץ לבד כאשר היא בת 16, מאחר והוריה הרגישו שבפולין יש אנטישמיות רבה.

היא הפליגה בדרך ישירה מפולין לנמל חיפה באנייה ושמה בסרבייה.

עמליה התגוררה אצל קרובת משפחה שלה, ופרנסה את עצמה

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה כל משפחתה של עמליה מתה בגטאות בפולין ובגרמניה.

עמליה הייתה לבדה עד שהכירה את דויד ברגר סבא רבא שלי. הם התחתנו ונולדו מיכאל, ועירית סבתא שלי.